בין תרגום רומן צרפתי לקידום רומן עברי או מאיירת ישראלית מוכשרת, אני קוראת המון ספרים, נובלות, כאלו שמתחשק לי לחלוק עם קוראות וקוראים בישראל ובאירופה, כאלו שמרגשים, נוגעים, כואבים, מצחיקים ומעניקים לנו תחושה שהמציאות נושקת ולא פעם בועטת בדמיון .
הילדה הקטנה על הקרחון הוא רומן ביכורים של אדלאיד בון שחיה בפריז. בהיותה בת תשע, היא חוזרת שמחה ועליזה מחגיגה בבית הספר כאשר היא מבחינה בגבר שעוקב אחריה וגורר אותה למרתף. גם לה וגם לקוראות אין צורך בפירוט. יחד עם הוריה היא מגישה תלונה במשטרה ומרגע זה אנו עדות להשלכות הערמומיות, הלא פעם הרסניות שמעצבות את חייה של אדלאיד שרק אחרי שנים מבינה שמדובר באונס, זו המילה, למרות התפקוד הכביכול נורמאטיבי שהיא מפגינה.
בבגרותה, כעבור עשרים שנה, הפושע נתפש ועומד למשפט עם צורך בעדויות, כי אכן הוא פגע במאות ילדות. מהרגע בו הפושע נידון למאסר, אדלאיד מצליחה לשחרר מתוכה את הילדה הקטנה שהייתה כלואה, מכורבלת כואבת ודואבת בתוכה…
הספר נכתב בשפה זהירה, נפלאה, כאשר הדרמה והכאב של חיים שתומתם אבדה, מגיחים מבין השורות.
כשהוצאת גראסה הציעה לי לספר על רומן הביכורים של אדלאיד בון בקרב הוצאות הספרים בישראל, חששתי, חששתי שיכאב מדי, שיותיר בי פצע עמוק, שילפוט את גרוני עד מחנק מעצם המילים והתיאורים. אדלאיד בון, עשתה בדיוק עבודה הפוכה, היא גרמה לי לקרוא את הספר בנשימה אחת, לרצות לתת לה יד, לחזק אותה במהלך חייה הצעירים ולחבק אותה ואת כל הנשים שחוו את הזימה החולנית הזו.
לכל דוברי הצרפתית, קריאה נעימה ובתקווה שיתורגם לעברית !
דורית
ממילותיה של אדלאיד בון:
"אני בת תשע, יום ראשון, חודש מאי, אני חוזרת לבדי מחגיגה בבית הספר, איזה אדון עוקב אחרי. יום ריק.
אחר כך הבלבול.
שנה אחרי שנה מגששת באפלה.
כשאובדות המילים, שותקים, מצטנפים, נובלים, אז אני חיפשתי את המילים. הרבה זמן. ובין המילים, התחלתי לכתוב. יצאתי לדרך מאותו יום ראשון, בחודש מאי, חציתי את העבר שלי, התעמתי עם העובדות, ומשפט אחר משפט, פוגגתי את האלימות מרוב שקראתי לה בשמה, תחמתי אותה, חשפתי אותה לעין ולהבנה.
דף אחר דף, חזרתי לחיים."
