בוקר שגרתי בצבא קיבלתי את הטלפון
ב20.5.18 באמצע פעילות צבאית קיבלתי שיחת טלפון לא מזוהה, אישה מדהימה פנתה אלי שבועיים לפני בר המצווה של הבן שלה כולה נרגשת ונסערת ותוך כדי הבנו כמה העולם הוא קטן, היא הגיעה אליי דרך הפניסטית שלי שבמקרה שמעה עליה דרך המלצה בפייסבוק.
מסתבר שבמהלך השיחה שלהן רונית סיפרה לפניסטית שהאירוע ממש בעוד שבועיים, ועדיין לא מצאה את האחת הספציפית שהיא חיפשה לעמדת שזירה באירוע שלה, כמובן שהפניסטית המליצה עלי, וממש יום לאחר מכן בבוקר קיבלתי את שיחת הטלפון שכל כך נחלצתי ממנה ובו זמנית התרגשתי ממנה, "את תספיקי?" היא שאלה. כמובן שעניתי כן ולאחר מכן כל השאלות עלו "מה?" "איך?" "מתי?" "מי יעזור לי?" "אין לי עובדים" "מעולם לא עשיתי דבר כזה גדול" "אולי עשיתי טעות שאמרתי לה כן?" "אני בצבא אין לי זמן".
הרגשתי תחושה שהתחייבתי למשהו נורא גדול לא יכלתי לחכות עד שהיום יגמר ואחזור הביתה, ישר כשהגעתי הביתה ישבתי עם המשפחה שלי והבן זוג שלי ושאלתי אותם "האם כדאי לי?" , וכמובן שהם ענו לי "כן אנחנו נעזור לך". התמלא לי הביטחון בחזרה עמדתי על שתי הרגליים לקחתי דף ועט וישר התחלתי בהכנות.
רשמתי לו"ז ויאלה יצאתי לדרך… הרמתי טלפונים לאנשים שאני מכירה מהתחום ביררתי מאיפה ניתן להשיג את כל החומרים הדרושים, נסעתי מצפון ועד דרום, ביצעתי הזמנות בהתחשב לעובדה שהשעון מתקתק הזמן קצר והמלאכה מרובה. לאחר כמה ימים בודדים התחלתי לקבל את ההזמנות שביצעתי הביתה, והתחלתי לעבוד.
זה דרש ממני לחתום על יומיים חופש מהצבא לטובת העבודה והפרויקט שבדרך, לאט לאט הקמתי את העמדה עד השעות הקטנות של הלילה, שזרתי זר, ועוד זר, ועוד זר, עד שחלפו עוד שלושה ימים ושזרתי 300 זרים…. "וכן הספקתי!" הגיע היום הגדול יום שישי בבוקר כמובן שבקושי ישנתי בלילה מרוב התרגשות, הערתי את כל בני הבית להירתם להעמיס את כל הדברים לרכב, עליתי, ירדתי, שוב עליתי, שוב ירדתי, בדקתי שהכל עומד במקום ושאלתי את אמא שלי : "אמא לא שכחתי כלום?" אמא: " לא אל תדאגי" שמים בוויז את היעד ויוצאים לדרך.
הגעתי, מיקמתי, קישטתי, סידרתי האורחים התחילו להגיע ולא ידעתי כמה העמדה שלי תמשוך את תשומת ליבם ולהפתעתי כל האורחים בלי יוצא מן הכלל הגיעו להתקשט בזר ובנוסף תוך כדי הביקוש הכנתי במקום עוד כמה עשרות זרים.
אז כן הספקתי!
ולמדתי שהכל אפשרי, התגברתי על הלחץ וגרפתי מלא מלא מחמאות בדרך וכל הסימני שאלה שעלו בי נעלמו ברגע שעמדתי מול העמדה שלי ואמרתי וואו הצלחת ובגדול! אז תודה לכל האנשים והמשפחה שליוו אותי בשבועיים הכי לחוצים שלי בעבודה הראשונה בסדר גודל כזה ומשם רק עליתי מעלה מעלה….
מוזמנות לעקוב אחריי בעמוד האינסטגרם שלי noaflowers (תמונה עם רקע שחור) ובפייסבוק Noa Flowers
