כשקבוצת נשים מדהימה נפגשה ודיברה על חיבוק הילדה שבתוכנו..
ובין לבין שאלנו עצמנו גם מאיזה דפוס התנהגותי שגדלנו עליו היינו רוצות להיפטר היום?
מוחי וליבי התגייסו לפעולת הקשבה פנימית ..וזהה מה שהיה להם לומר לי (כמובן שמאוחר יותר גם חלקתי אותה עם החברות שבקבוצה). הרי הילדות שלנו בנויה על למידה וחיקוי של תנועות, צלילים ומילים של הסביבה בה אנו גדלים ומתפתחים. נראה שאלו בד"כ דפוסים שהשתרשו במהלך הילדות וגדלו יחד אתנו כחלק בלתי נפרד.. כ"העתק הדבק אוטומטי" שממשיכים לנהל אותנו גם בחיינו הבוגרים מבלי לשים לב – דרך ההקלטות שנשמרו אצלנו בתת המודע.
הבוגרת שבי כיום, רוצה להיפטר מפחדים, מחוסר אמונה, הערכה, ביקורת עצמית וכעס אשר הושרשו חזק בתודעה. כמובן בלי כוונה ע"י המחנכים וכתוצאה מזה גם עצב וצער מחוסר דמות מפתח משמעותית.
למרות עבודה וסיוע ממושכת עם אנשי מקצוע בתחום אשר שיפר במעט את הצד ההגיוני מתוך העובדה שזה גילה את מקורן של אותן הרגשות ודפוסי ההתנהגות אשר הושרשו ע"י ההורים ודמויות מפתח מחיי הילדות. הכל טוב ויפה אולם הנפש טרם קיבלה מענה למרפא.
הנפש הבוגרת שבי עדיין לומדת את מושגי: קבלה, סליחה, אהבה הכלה עצמית ושחרור העבר שמעכב את התפתחותה למקסימום.
הילדה שבי עדיין נאבקת להיות נאהבת על ידי (עצמי/הבוגרת), מחפשת את החיבוק ממני, היא יודעת שרק אני יכולה להעניק לה את מה שזקוקה לו, היא יודעת שרק אני יכולה ומסוגלת להבין אותה ולא אחר. מבינה שקבלת אותם הדברים מהאחרים זה מנחם אולם לא זהה למה שמקבלת ממני/הבוגרת שבי. לכן, היא שם מחכה בפינה של הלב, לא מתייאשת ולא מוותרת עליי נאחזת בי למרות שאני הבוגרת לעתים הייתי חסרת סבלנות אליה, רציתי שתתקדם הלאה שתפסיק להיות ילדה ..ליילל ולעשות דרמה מכל דבר, שתתחיל להתבגר ומהר העולם והזמן לא מחכים לאף אחד שתתחיל לקחת עצמה בידיים ולהתקדם הלאה כמו כולם. הקנטתי אותה כעסתי והעברתי עליה ביקורת על התנהגותה הילדותית גם כשביקשה לעצור רגע לראות אותה את עצבותה, את פגיעותה שמעכבות את הקצב שלה ולנגב את דמעותיה.
זהו תהליך ארוך, ומורכב מהיכרות ורכישת אמון בין האני מהבוגרת, ההגיונית, השיפוטית והביקורתית, לבין הילדה הנטושה הבודדה שמחפשת הקשבה, חיבוק, עידוד, אהבה וחופש ביטוי. הדרך סבוכה מפותלת עם פצעים שהפכו לאבנים עם השנים. הדורשים מהבוגרת שבי טיפות רבות של דמעות מהולות בחמלה להכות על סלעים עט עט, אמונה ביני הבוגרת לילדה,
אדיבות ורוך, אהבה כנה, חיבוק חם ועוטף ע"מ לפורר את אותן אבנים לרסיסים קטנים שיפכו לזהובים ויפים שיקשטו לשתינו את השביל כשטיח זוהר שמאיר לנו את הדרך קדימה
עם הרבה אור ואהבה
אהבה עצמית, והסתכלות פנימית, ריפוי עצמי ומה שבניהם
מאחלת לכולנו יום מלא הקשבה פנימית נדיבות והשראה