כשהייתי קטנה, אני לא זוכרת שהיה לי כישרון מולד או נרכש ובטח שלא הייתי יצירתית. ההורים שלי שלחו אותי לבלט,מקהלה ופסנתר (גדלתי בצרפת עד גיל 12) .סבלתי מכל רגע, מה לי ולזה? אני לא אהבתי לרקוד ועוד ריקוד עם מורה נוקשה ולא הצלחתי לעשות שפגט. לא הבנתי כלום כשלימדו אותי לנגן ותמיד הייתי בוכה לפני הופעה. מה בסך הכל רציתי? לראות טלויזיה. שם הייתי אלופה, ידעתי טקסטים בעל פה ואהבתי קומדיות וסרטי אימה. נשבעת לכן שידעתי לדקלם פרסומות בעל פה. הייתי סקרנית ושופעת דמיון.
עם השנים, התחלתי לבטא את עצמי דרך יצירה ולא היתה לי ממש כוונה תחילה, פשוט זה בא כצורך שלי. כל תקופה התעניינתי בנושא אחר, החל מתכשיטים לתקופה מאוד קצרה,
קצת אוכל ( אני גיליתי שאני לא אגיע למאסטר שף), שיפוץ ובניית רהיטים, סריגה ותפירה עקומה (מחכה לרגע הנכון להירשם לקורס הבא), עכשיו אני יוצרת לעצמי בעיקר מוצרי טיפוח טבעיים כמו דיאודורנט וקרמים.
אז היצירות שלי לא מושלמות אבל הן שלי. העשייה והעבודה דרך הידיים מאפשרת לי רוגע ובשבילי זו כמו מדיטציה. אז היצירתיות שלי היא באמת שופעת ובאה בתקופות. אז נכון שצריך זמן ליצור יצירה שאפשר לגעת בה. אבל מי אמר שיצירה היא רק משהו מוחשי?
כשאני מסתכלת על החיים שלי עד עכשיו, ממרומי עשור הרביעי לחיי, אני מגלה שאני הייתי כל הזמן יצירתית עוד הרבה קודם. יצרתי את החלומות שלי וחלק גדול מהם הגשמתי. אלו שלא התגשמו היו דברים שלא היו צריכים לקרות או לא היה בזמן הנכון,ככה אני מבינה היום. יצירה מתחילה במחשבה. בדמיון שלנו, מחשבה פתוחה, מבולבלת מלאה בהסתעפויות, לפעמים כמעט ולא הגיונית. וגם נכון שלפעמים החיים יוצרים לעצמינו מציאות אחרת מהכוונות שלנו.
לא צריך להיות אומנית כדי להיות יצירתית. יצירה היא כל מה שאת מחליטה להביא לחיים שלך דרך המחשבה שלך.
את יצירתית נקודה.
באיזו יצירה את הכי גאה?
