אני רוצה להכיר לכם את הילדה שאיתי, כדי שתוכלו לקבל תמונה ברורה דמיינו אותה בראשכם. היא יושבת בכיתה ובוהה בחלל עד שהצלצול מעיר אותה מהמחשבות של עצמה. קצת מפוחדת, קצת לחוצה, היא לא מרוכזת והיד שלה תמיד משרבטת. על השולחן או במחברת, סתם על פיסת נייר או בסוף של איזה ספר שהיא לא התכוונה לקרוא או למלא את שורותיו בשיעורי הבית. היא ביישנית או קצת חסרת בטחון ואולי גם וגם. כנראה שזה בא ביחד. היא פוחדת מהמבטים של המורים ועוד יותר מאלו המאוכזבים של ההורים.
רב הזמן היא שקטה, מנסה שלא ירגישו אותה, שלא יתרכזו בה וידעו שהיא לא מספיק (כמו בתעודה). הראש שלה מלא במחשבות, לא מפסיק לעבוד, היא חוששת מהעולם שנראה כרגע ענק ומפחיד, הדרך לא ברורה לה וגם לא ממש סלולה עבורה. בלילות היא ערה בשקט, החושך מפחיד אותה כי יש לה מפלצת מתחת למיטה.
פעם אחת המורה לאומנות עשתה סיפור מציור שהילדה ציירה – היא תלתה אותו במסדרון ליד הכיתה- אפילו אמא שלה התלהבה, הלב דפק חזק, באותו יום היא חוותה לראשונה תחושה של עוצמה. זה היה השיא והוא נגמר, היא חזרה למקומה, הילדה שלא מרוצים ממנה, זו שלא מביעה דעה ומפחדת ממה שיחשבו עליה. פניה נפלו וליבה נשבר.
איור פרטי
אני הולכת אליה, פותחת את דלת חדרה, ניגשת אליה ומסתכלת לה בעיניים – אני מבטיחה לה שהכל יהיה בסדר. אני מחבקת אותה חזק ומספרת לה לה שיום אחד היא תגשים חלומות, היא תהיה חזקה ונוכחת. הפחדים והקשיים שמשפיעים עליה יהפכו אותה ללביאה, תהיה לה משפחה והגנה, היא יצירתית ותדע לצלוח כל מכשול בעוצמה. לפני שאני הולכת אני מגלה לה שהיא תהיה מאוד אהובה ומוערכת.
החלומות שלך יהפכו למציאות. צילום: ניר יפה, למותג NadNed
רוית משעלי, פעם ילדה, היום אשה לירין ואמא לנועם, מאור ואושר – כל אחד מהם ממלא את חיי במשמעות שמו. תמיד אדאג לשמור להם על הברק בעיניים. אני עצמאית, מעצבת ובעלים של מותג בגדי הילדות NadNed , אופנה גבוהה בייצור מקומי כחול לבן ובתפירה עילית. מתרגשת ליצור ולהגשים את החלום שלי, שלה ועכשיו גם שלהם.
צילום: אלבום פרטי