עמק יזרעאל הוא אחד המקומות היפים ביותר בארץ.
מרחב גדול של שדות, הרים סביב לה, הכול ירוק, רגוע, מנוקד במאגרי מים כחולים כמו יהלומים בתכשיט יפה.
לאחרונה חל שינוי בעמק. רשת כבישים שנסללו וגשרים שנבנו, פצעו את השדות, הטביעו חותמם בשחור זפת ואפור בטון, מנהרות חודרות לתוך בשר ההרים, והעמק לאט לאט משנה את פניו.
האמת שהקושי בתחבורה נהייה בלתי נסבל, העומס והפקקים לא הותירו ברירה אלה לבצע, כמו בניתוח, חתך עמוק וכואב שיביא עמו פתרון למצוקה.
מערך תחבורתי אדיר תוכנן ומבוצע בימים אלה.
ראשית הוקמה מסילת רכבת העמק החדשה ואחריה, כבר לפני שנתיים או יותר אפשר היה לראות התחלות של עבודות עפר לצדי הכבישים ולשמוע בלילות השקטים קולות נפץ של סלעים. הייתי מאוד סקרנית לדעת מה ייצא בסוף, איך כל העבודות במקומות מפוזרים יתחברו לפרויקט אחד.
בדמיוני הפרוע ביותר לא הייתי יכולה לדמיין את התוצאה.
פרויקט מרשים ביותר. יש האומרים הגדול ביותר מסוגו במזרח התיכון, מקיף את אזור טבעון יקנעם רמת ישי ועוד הרבה ישובים קטנים שבאזור וממשיך צפונה כהמשכו של כביש 6 .
אני מלאת הערצה לאנשים שמסוגלים לתכנן ביצוע פרויקט בסדר גודל כזה כמעט מבלי להפריע לתנועה השוטפת בכבישים העמוסים כל כך.
אני גאה כי המדינה שלנו מסוגלת להרים מבצע שכל מדינה בעולם הייתה מתגאה בו.
בשבועות האחרונים התחילו להיפתח לתנועה מקטעים חדשים, שונו מסלולי נסיעה הותקן שילוט חדש, ואני שכמו סוס שמכיר את הדרך בעיניים מכוסות, לא הייתי מספיק ערנית, טעיתי, ומצאתי את עצמי בתוך המנהרה ליד יקנעם. ברגע ראשון כעסתי על עצמי אבל מיד הבנתי שדברים לא קורים סתם. זכיתי בנסיעה במנהרה שאורכה שניים וחצי קילומטר, מוארת ויפה, כדאי לעבור בה אפילו למען החוויה.
הקידמה הגיעה לעמק, ימי השקט והאינטימיות עברו חלפו להם. אני מתנחמת בכך שאנשי העמק עדיין כאן, כולי תקווה שגם הם מרגישים צורך לשמר את אופי המקום לפחות בפן האנושי. אני מאוד רוצה להמשיך ולפגוש ברחוב, בתאטרון, בבתי הקפה וגם בקופת חולים את אותם אנשים, אנשי עמק יזרעאל שקורצו מחומר מיוחד, שילוב של ראשית ההתיישבות, אנשי האדמה הצנועים, עם אנשי הייטק צעירים ושאפתנים שהמכנה המשותף בין כולם היא האהבה לעמק אותה שום פרויקט כבישים לא יוביל למקום אחר.
