סוף סוף האוטובוס יצא לדרך.
הקליטה לקחה המון זמן,פקידי הסוכנות שעלו לאנייה רשמו, שאלו ובעיקר דאגו להחליף את שמותינו לשמות עבריים. אבא שלי הפך משנדור לשלמה, אמא מאיבויה ליפה ולי הוסיפי ה' ליודית ונהייתי יהודית. את האזרחות ההונגרית לקחו לנו עוד בהונגריה, כך שיכולנו לצאת לדרך החדשה בדמותנו החדשה.
המפגש עם המשפחות התארך מעבר למתוכנן ועכשיו בלחץ האחראים אנחנו סוף סוף על האוטובוס בדרך ללא נודע להתחלה החדשה.
התרגשות ועייפות מתערבבים זב בזה, החושך מסביב מושך את העפעף למטה והסקרנות מעלה אותו שוב. הדרך נראית ארוכה אין סופית, יוצאים מנמל חיפה עוברים באזור תעשיה ואז הכול נגמר הנוף נעלם רק שיחי הרדוף הנחלים בפריחתם הורודה מלווים אותנו.
אחרי כשעה שנראתה אין סופית האוטובוס עוצר. אנחנו מגששים את דרכנו לכיוון הבית שיהיה ביתנו בשבועות הקרובים. החושך עדיין עוטף הכול רק האור מחלון הבית המואר מאיר את דרכנו. עייפים ומותשים הנחנו את עצמנו במיטות ועברנו ליום המחר.
שמש קיצית האירה את הבוקר. קמתי ויצאתי לראות את המקום של חיי החדשים. נופיה העירוניים והסואנים של בודפשט נעלמו ומולי היה הים שקט כחול ומרגיע. מסביבי בתים נמוכים של קומה אחת עם גינות מטופחות וכלבים הנובחים את נביחות הבוקר טוב שלהם.
זו הייתה נהרייה העיירה המקסימה של ילדותי.
נהרייה של שפת הים והבריכה, נהרייה של הגעתון שעבר במרכז וגם בקיץ שהיה יבש ואף טיפת מים לא זרמה בו היה לב ליבה של העיירה והעורק הראשי של החיים בה, נהרייה של הגשרים הקטנים והעצים המצילים על הכול,
נהרייה של הכרכרות עם הסוסים, ממתינים בצידי הדרך לתיירים, נהרייה של רוכבי האופניים בכול מקום, נהרייה של קפה פינגווין, שדבוקים לגדר הגן שלה צפינו באומנים שהופיעו בערבי ששי, נהרייה של שלושת העמודים על יד בית העלמין שהפכו למקום מפגש הסודי לאוהבים ואם באתם לשם בשעות הערב המאוחרות יכולתם בטעות לדרוך על זוגות שהיו פזורים בשטח, ובעיקר נהרייה של האנשים.
כולם הכירו את כולם, ברכו לשלום את כולם והגרמנית שהייתה כמעט שפת האם של המקום נשמעה בכול פינת רחוב.
אני מתגעגעת לנהרייה של שנות השישים, שנות נעורי בהם הסתובבנו חבורות חבורות של ילדים טובים חווינו מהי חברות אמת, חברות שמתחזקים ומשמרים אותה עד היום.
המסיבות, החוויות המשותפות של בית הספר והטיולים, שפת הים שהיה לנו בית שני וכמובן האהבות הראשונות שאצל חלק מחבריי הפכו לאהבת חיים ולזוגיות טובה עד היום.
הדרך לנהרייה הייתה חשוכה ומפחידה אבל האור שנגלה לי שם האיר את נעורי באור גדול של אושר. אני מתגעגעת מאוד לאור הזה.
