שלום עולם!

אחריי תקופה שאני רק מנסה לה

חזיק את הראש מעל המים,
לווה כסף מכל חבר שרק מוכן לתת,
אחריי שאני מבקשת מהילדה שלי שתחזיר הביתה את השקית סנדוויץ" של האוכל לגן,
כדאי שיהיה לי לסנדוויץ" של מחר, והיא בת 3 מוציאה לי מהכיס הקטן שלה, שקית מקווצ'צ'ת
ואומרת לי…"הנה אימא, היום זכרתי לשמור את השקית".
אחריי שאת הקצה של הקצה של העגבנייה (כן, איפה שהעלים) אני שומרת שאולי אשתמש
בזה למשהו מחר…
אחריי כל זה… המערכת קורסת סופית ,
ואני מוצאת את עצמי בגיל 37 + ילדה חוזרת לגור עם ההורים שלי!

אמרתי Six Feet Under, לא?!

זה היה הרגע שהבנתי שהכל גדול עלי באמת בכמה מידות,
זה היה הרגע שהבנתי שאני צריכה כאן עזרה מכוחות עליונים,
שלבד אני פשוט לא יכולה לעשות את זה,
שאני צריכה שמישהו מלמעלה ייתן כאן יד.

בחיפושי אחריי העליונים, התגלגל לידי הספר "הסוד",
ושם נכתב "בוא תנסה בקטן, בקש משהו קטן, חניה, נוצה, מטבע…ותראה מה יקרה"
ואני בניסיוני למצוא קצה קצהו של אור, מבקשת,
מבקשת למצוא נוצה שחורה עם נקודות לבנות.
בעודי מבקשת אני אפילו לא יודעת האם בכלל קיימת נוצה מסוג זה בארץ, בעולם, בגלקסיה,
אבל מוכנה להישאר פתוחה ולהאמין…

במשך שנה וחצי, לא היה גן חיות שלא ביקרנו בו, ואני אומרת לעצמי בלב,
"הנה עכשיו אמצא את הנוצה.."
פינות ליטוף, ליטוף פינות, חיות מלוטפות, ליטוף ציפורים, ציפורים מתלטפות…בהכל הייתי,
ונוצה אין!

אחריי שנה וחצי, אני חוזרת לילה אחד ברכב הביתה, מרימה אמברקס, מדוממת מנוע, נועלת ונכנסת הביתה…ונוצה אין!

למחרת היום אני מגיעה לרכב, פותחת דלת ליד הנהג להניח את התיק…
ושם…תקועה לה על ידית האמברקס…נוצה שחורה עם נקודות לבנות!!!

איש מלבדי לא ידע על הנוצה,
איש מלבדי לא נהג ברכב.
אני הייתי האחרונה שהייתי ברכב, ולילה לפניי בוודאות היא לא הייתה שם.
איך…מה…what the fuck…הכל אמרתי, אין לי הסבר.

משם המצאתי את הביטוי Trust & Believe
תבטחי ביקום ותאמיני בו.
לימים גם קעקעתי אותו על ידי, למען תמיד אזכור שאני אף פעם, אף פעם לא לבד.

מוקדש באהבה, לכל מי שחושב/ת שהוא לבד שם בחוץ, ואמונתו מעט אבדה לו.

רק בטוב,
מיכל

נ.ב.
ולשאלתכם, לא, זה לא נשאר רק בנוצה…חיה היום בבית קסום, חובקת זוגיות מופלאה עם שני ילדים וכלב…