כי האדם עץ השדה
האירועים האחרונים פוגשים אותי במספר מקומות; מתעוררות בי שאלות לא פשוטות אודות המקצוע שאני שייכת אליו, צפות בי שאלות שנוגעות למערכת המשפט, לקוחות רבים מציבים בפניי קושיות מורכבות לאור הפרסומים האחרונים כשהם מטילים ספק בצדק שהם כמהים אליו. ההלצות על האירועים האחרונים מגיעות בכל מדיה אפשרית ומקלות במעט על התחושות הקשות שהשבועות האחרונים הולידו אצלי שהרי האדמה קצת נשמטה מתחת לרגלינו כולנו ועל אף שאין לנו שום קשר אישי לפרשה.
דווקא ולהבדיל מרבים אחרים, איני מוצאת לנכון להצטרף לא למסע ההכפשות וההשמצות ולא למסעות הצלב שקבוצות שלמות יצאו אליו; מאידך, איני מצדיקה, כמובן, שום התנהגות שיש בה כדי להביא לקידום משמעותי כזה או אחר שנעשה ממניעים פסולים ואסורים. מניחה לעוסקים במלאכה לבצע מלאכתם ומקווה בכל לבי שהתוצאות יניחו דעת הציבור החרד.
איפה בכל זאת השבועות האחרונים פוגשים אותי בפן האישי? במקום הכל – כך רגיש הזה שאני נתקלת בו בכל הליך גישור שאני מקיימת או בכל הליך משפטי שאני מנהלת. בנישה הזו שאני תמיד מבקשת להקדיש לה תשומת לבה רבה על אף שאין לה מקום ממשי ושהיא אינה מונחת באופן גלוי על השולחן בחדר הגישור או על דוכן העדים בהיכל הצדק. הנישה הזו שייכת לכוחות האופל והרשע המאיימים להשתלט על כולנו במהלך חיינו. יצליחו או לא יצליחו? תלוי. במה זה תלוי? במבנה האישיות שלנו, בחוסננו האישי, בסביבה שעוטפת אותנו וביכולת שלנו להתמודד בתבונה מול התנהגויות הרסניות ותחושות נקם עזות שהצד שמולנו שבוי שלהן.
העוסקים בדיני אישות יסכימו איתי שאנו נתקלים בכל מיני בקשות של לקוחות במהלך הדרך; יש כאלו שיבקשו להרוס את הצד השני ויש שיבקשו שלא לפגוע בו בתהליך הפרידה; יש שיבקשו להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו לרבות השמצת והכפשת האחר ויש שייזכרו שהמדובר בדמות שהייתה כל עולמם עד לפני רגע קט. הפונים לייעוץ משפטי בענייני משפחה מגיעים טעונים. לעיתים רבות הם רווים בארס וברצון להגדיר מחדש את מוסד הנקמה. רבות הם מכריזים שעל הליך הגירושין שלהם עוד ילמדו בפקולטות למשפטים; אחרים מכריזים שידאגו שחייו של הצד השני יהיו קשים מנשוא בשל הבחירה להיפרד מהם.
איני שופטת אף אחד מהיושבים מולי; בשלב הראשון אני רק מקשיבה. עוטפת. נותנת מקום לכל המכאובים והמאוויים. מאפשרת לכל התחושות והרצונות להשתולל בין ארבעת קירות משרדי. רק לאחר מכן מכוונת. מכוונת לטוב. מנסה לנטרל את הרוע.
המאמנת החכמה שלי אומרת שאת הרוע אסור לשכפל; רוע נצמד לרוע, מטיבו להשתכפל ולהתעצם באמצעות היצמדותן של דמוית דומות המונעות מאותם מניעים.
אם כך, מי יגדע את מעגל הרשע והנקם? התשובה טמונה בכל אחת ואחד מאיתנו; לרבים מאיתנו יש יכולות אישיות ותעצומות נפש לעמוד מול התנהגויות מרושעות ונקמניות; תפקידנו למגר את הרוע ואת הרשע.
משימה לא פשוטה כיוון שמטבענו להתנהג באופן דומה להתנהגות המופנית אלינו. ואולם, המציאות מלמדת שתגובה מרושעת שלנו לרשע שמופנה כלפינו רק תכפיל את עוצמת הטינה והנקם בינינו לבין הצד שמולנו. הרגלים שליליים ניתנים לשינוי המתקיים לאורך מסע החיים של כל אחד מאיתנו. מידותינו ניתנות לעיבוד, לשיפור ולחיזוק ובתנאי שנהיה מודעים לכך. המידות שלנו הן המהות שלנו.
המפתח לכספת שבה חבויות המחשבות שלנו טמון בכיסנו; בדומה לכך, המפתח לכספת האחראית על המעשים שלנו. האחריות מוטלת עלינו, הבחירה בידנו. עלינו לשפר מידותינו וטוב לבנו. זו תכליתנו.
כעורכת דין אני חשופה, לעיתים קרובות, להתנהגויות פוגעניות; כאלו שאני חלק בלתי נפרד מהן כיוון שהן מופנות כלפיי מקולגות וכאלו שאני קשורה אליהן, בעקיפין, משום שהן מופנות כלפיי לקוחותיי היקרים.
הבחירה בידיי. תמיד. לפגוע חזרה כדי להשיב כבודי וכבוד לקוחותיי למקומו או למחול לצד השני על בחירתו במידותיו הפחות איכותיות. אני בוחרת להיוותר מחוץ למעגל הרשע ותמיד מכוונת את לקוחותיי לנסות להביט בנעשה כצופים מהצד על אף היותם חלק בלתי נפרד. להתנהל באופן מושכל על אף האמוציות העזות ולבחור בכלים העדינים ביותר; אלו המצויים בצד הטוב של ארגז הכלים ושתפקידם לקטוע את הרצף של המעגל ההרסני (כעס – זעם – טינה – נקמה).
הרי ממילא, אין הסבר לרוע; מיותר לנו לבזבז אנרגיות חשובות בניסיון להבין מקורותיו של הרשע; אנשים טובים לא יכולים להבין את יסודות הרוע ואת תולדותיו ואם יתעקשו להבין יוותרו חסרי מענה ויחושו מתוסכלים.
יש לנו אחריות והיא לשכפל את הטוב. להשביח מידותינו, להכפיל את טוב לבנו.
בתקווה שהשאר יצטרפו אלינו.
"כי האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט).
מור ויזל – לביא
עורכת דין ומגשרת במשפחה
