"איילת, את צודקת ב-100%, אבל אני מפחד להגיב על הפוסט שלך"
למה אדם בוגר,מנכ"ל של אחת החברות הנחשקות בארץ, התקשר ואמר לי את זה?
כשפרסמתי מאמר על ההבדלים בין גברים לנשים בחיפוש עבודה הוא הרגיש ש"קלעתי בול" אבל פחד להגיב.
ובאמת, איזה אינטרס יש לאדם בכיר ומצליח להסתבך עם אמירה שעלולה להישמע לא פמיניסטית?
אם להיות כנה, גם הידיים שלי משקשקות כשאני יוצאת עם אמירה שעלולה להיקרא, במבט ראשון, כ"ממגדרת", אבל אני חושבת ש-30 שנות הניסיון שלי בהשמת נשים בכירות מאפשרות לי לבוא ולכתוב את כל האמת בפנים.
לכבוד יום האישה אני מציעה לכן הצצה למאחורי הקלעים של ניהול קריירה נשי מול גברי.
* חשוב להדגיש – אני טוענת שאין הבדל מובנה בהכרח בין גברים לנשים, אבל כן קיימים דפוסים שמאפיינים יותר נשים לעומת גברים; ראיתי נשים רבות ומצליחות שמתנהלות בדפוסים גבריים וגם נתקלתי בגברים שפעלו בדפוסים נשיים. ההבדלים שאני מציינת הם לא גזירת גורל ובהחלט אפשר לעבוד על הדפוסים שלנו ולמנף את הקריירה שלנו לגבהים חדשים *
1. איך לעזוב את מקום העבודה?
בעוד שנשים מתייחסות אל מקום העבודה כאל "בית" או "משפחה", גברים דואגים שתמיד יהיו במצב של WIN WIN כך שאם הם מרגישים שהארגון לא משרת אותם, הם לא חוששים לגשת לעבר האתגר הבא.
הטיפ שלי: כשהארגון כבר לא מקדם אותך ולא מספק לך את האתגרים שאת רוצה, הוא כבר לא בית. הבית צריך להישאר בגדר הנאמנות המקצועית, אך לא ברמת המחויבות. חשוב שכולנו נזכור: ארגון לא זוכר את העובד חמש דקות אחרי שהעובד עזב – הארגון חזק יותר מכל אינדיבידואל ובונה את עצמו מחדש. לכן הנאמנות היא, תסלחו לי על המילה, טיפשית.
2. לשלוח קורות חיים ולענות לפניות בלי ספקות או התנצלויות
כשניגשים לחיפוש עבודה, צריך לשלב בין שליחת קורות חיים למענה למגייסים שמתקשרים או כותבים במייל. בשני התהליכים האלו, נוכחתי לראות הבדל משמעותי בין גברים לנשים שנובע, קודם כל, מתחושת אפולוגטיות.
מחקרים מראים שנשים לא ישלחו קורות חיים למשרה אם הן לא עונות על 100% מהדרישות שלה, לעומתן הגברים מכוונים גבוה ושולחים גם למשרות שאינם מוכשרים אליהן לחלוטין.
האפולוגטיות מתבטאת בכך שאם עבר פרק זמן שבו לא מצאו עבודה, הנשים מרגישות לא טוב ואומרות "רק עכשיו התחלתי לחפש, נחתי, יצאתי לטיול".
נשים ישתמשו באפולוגטיות כדי שלא ישמע שהן חיפשו הרבה זמן, הן מעסיקות את עצמן בשאלה "מה יגידו אם ישמעו שחיפשתי הרבה זמן". לעומתן גברים יכולים לומר "אני ידע שלוקח זמן לבכירים ולוקח זמן למצוא ארגון".
חשוב לדעת – במשרות בכירות החיפוש אחרי משרה הולמת לוקח את הזמן שלו, מספר המשרות המתאימות לבכירים קטנות יותר ולכן זה יכול לארוך פרק זמן לא קצר.
הטיפ שלי: להוציא את ה"לא נעים" מהלקסיקון. תרגישו חופשיות לשלוח קורות חיים למשרות רלוונטיות ותפסיקו להרגיש "לא נעים" מול האד האנטרים ומגייסות. אני לא אומרת חלילה להפיץ קורות חיים בלי שום קשר לכישורים ולניסיון שלך, אבל לעיתים קרובות כדאי לכוון גבוה יותר וההפצה של קורות החיים בצורה יותר נדיבה ומלאת בטחון תסייע להגיע למשרה טובה יותר.
3. ההתמודדות עם תשובה שלילית
לאף אחד לא נעים לקבל תשובה שלילית, אבל נשים לוקחות את זה יותר קשה מגברים. גברים בדרך כלל ממציאים לעצמם מגננות כדי לא לקחת את הדחייה אישית בעוד שהנשים נחנקות, נצמתות ולוקחות הכל "על גבן".
לרוב התשובה השלילית לא קשורה לכישרון המועמד אלא להתאמה למשרה המוצעת. זה לא אומר שהם לא בסדר או אינם מוכשרים אלא שפשוט יש מישהו יותר מתאים. לפעמים זה בשברירי נקודות ולעיתים עניין של כימיה עם מנהל כזה או אחר.
הטיפ שלי: זה לא בשליטתנו אם נתקבל לעבודה או לא, ולכן חשוב לא ליפול אלא להמשיך הלאה ולרוץ לעבר המשרה הבאה.
אני לא צריכה את יום האישה כדי לזכור את ההבדלים בין גברים לנשים ואני נוכחת בהם מידי יום בעבודתי. אז נכון, כיום המצב עגום למדי והייצוג הנשי במשרות בכירות אינו מספק.
ובכל זאת, יש מקום לאופטימיות: יותר ויותר נשים מאמצות "דפוסים גבריים", מקומות עבודה מעלים את המודעות לנושא המגדר ואני שומעת מקצת פחות מועמדות ששאלו אותן אם "יש להן סידור לילדים". אז נכון, כרגע מדובר במגמה איטית, אבל הכיוון שאליו הולכים הדברים מאפשר לי להישאר אופטימית ולהסתכל על חצי הכוס הוורודה והמלאה.