בראשית היו תלושים ועליהם שמות של מוצרים. אחר כך היה סופר גדול וחיפוש בין מקרריו ומקפיאיו עד שנמצאו שלל דברי מאכל שלכולם אותו הלוגו.
המכנה המשותף בין המוצרים היה הדבר הזה שכבר נאמר עליו שהוא ציפור ולא בשר. נו, הדבר הזה שמקרקר לפני עלות השחר, מטיל ביצים כאילו היה תרנגולת והוא העיקר במרק הזה שמכינות הסבתות כתרופה לכל דבר ועניין. כן, עוף.
וגם המילה טוב. והמילה הזו יש לה משמעות. כי לא כל מוצר קפוא וארוז הוא בהכרח טוב. ובכלל, טוב זה הדבר הזה שכולנו רוצים שיהיה אורח קבוע בחיינו.
עד כאן הקשקשת. האתגר: להכין מתכונים ממוצרים של עוף טוב. שישמחו לבב טף ונוער. ולא יגרמו לאימהות ואבות להזדקן בטרם עת…
התוצאה, ילד שמתעקש לקבל יומחופשי מלימודים כדי להיות לי לעזר.
ושולחן יומולדת חגיגי.
המחשבה הייתה להשאיר את המוצרים כפי שהם, שהרי הם "עוף טוב" ולא להפוך אותם לחלק ממשהו.
להשתמש במוצרים כבסיס לכיבוד "אחר" בארוחה משמחת ומפנקת לילדים.
קציצות הבקר קיבלו "פנים" בעזרת זיתים, פטריות, גמבה ועוד.
אלה הם "כריכוני המלך" משום שרק מלכים זוכים לשלל כה רב של נקניקים ופינוקים… כאן טמונות פרוסות דקיקות של סלמי (מופחת שומן רווי) ופרוסות נדיבות של פסטרמה ברביקיו. עגבניה, חסה קטשופ ומיונז….
בשקיות נייר מתחבאים "רולים" של דפי אורז, ירקות חיים חתוכים למקלות (גזר, אבוקדו, סלרי) ופרוסות דקיקות של כתף בקר. שכבה דקה של מיונז עם מעט רוטב צ'ילי מתוק משמש בסיס.
על מצע כרוב מתובל בלימון ושמן זית התכנסו דינוזאורים לבדוק התפרצות געשית של קטשופ ורוטב ברבקיו. שהרי ידוע שדינוזאורים ניזונו בדיוק מתערובת שכזו, הרי היו צימחונים, ואלה שלא על אחת כמה וכמה…
הסו-שף שלי התרוצץ הלוך ושוב בין השיש לשולחן מיטיב דינוזאור ומסדר עין סוררת של מפלצת קציצה.
הוא חשב שזוהי ארוחת מלכים. ושמח מאד שהשארתי את המוצרים "ניתנים לזיהוי"…
כשהצגתי את השולחן הצבעוני להמונים כאן בבית, ואף הזמנתי לטעום חשבו הילדים שזו המסיבה הכי טובה בעיר.
מה שאומר שהעוף טוב. לגמרי טוב!