בעוד כמה ימים תהייה לי יומולדת. אהיה בת 42.
קצת בלתי נתפס..
בהתחשב בעובדה שכל הזמן נראה לי שאני מאחרת לצופים, קישוטים צבעוניים לשיער עושים לי את זה ובכלל לא פעם אני מוצאת את עצמי מרימה את הראש מעל ערימות של ילדים והמולה ומשתהה איך ייתכן שהמבוגר האחראי טרם הגיע ומה נראה להם שהשאירו אותי פה לבד לזמן כה ממושך..
אז אני בת 42.
לילדים שלי זו נראית (כנראה) זיקנה מופלגת, הם משוכנעים, פרט לקטנה,בינתיים, שאני ממש לא מבינה כלום בכלום. אבל הם אדיבים כלפי ובכל פעם שאני מפנה שאילתה בנושא טכנולוגי הם מצליבים מעלי מבטים ובאים קרוב קרוב להסביר לי לאט ובקול רם בעודם מפעילים את הדבר-מה שביקשתי להפעיל בזריזות אצבעות של קוסם מיומן.
לפי התפיסה האנטרופוסופית גיל 42 הוא הגיל בו החיים מתחילים באמת!
לפי תפיסתם של דר דב קליין וחבריו בגיל הזה אם עדיין לא עברתי סדרת שיפוצים מאסיבית אני או טיפשה-מוזנחת-חסרת מודעות או עניה מרודה..
מה שבמקרה לא ממש רחוק מהאמת.. אני אינטילגנטית מחמד ומטופחת קלות. ובתחום המודעות: אני מה זה מודעת לעיניין הגרביטציה, כפי שלא ידעתי גרביטציה מעולם. אינני עניה מרודה אך אני חוששת שאפילו הרמת עפעף אחד אין ביכולתי לממן..
או ברצוני.. אמיצה גדולה בתחום הכאב הפיזי מעולם לא הייתי. ותודה לחזיות המצוינות שמחזירות עטרה ליושנה!
אז אני בת 42 והאמת שנעים לי..
על משבר גיל ה40 סוג של דילגתי, הייתי בהריון, מאושרת ומסוממת מהורמונים.
בגיל 41 היה מן משהו סתמי כזה, וגם האמת שבשלב ההוא של חיי הייתי מסוממת מחוסר שינה שלחלוטין לא הלם את גילי או את טקסטורת הפנים שלי..
חוסר שינה בגין תינוקות מצווחות הוא אביזר אופנתי עד גיל 30 בערך מעל גיל זה כדאי ומוטב להזהיר את הקהל, זה מנפיל את הפנים ומדכדך את הקומפלקשן..אבל מה לעשות שרציתי ארבעה, לא פחות!
אני בת 42 ואני מרגישה איזו דלת סתרים שנפתחת לי בבפנים, ומאחוריה נחשפת אני, האני שחיכיתי לה שבמשך שנים התגעגעתי אליה.
היא מזכירה לי אותי של פעם, הילדה.
היא אמיצה וחולמת היא מתרגשת וליבה פתוח לאהבה.
היא קלה יותר ושקטה, מאמינה.
היא יפה וזקופה וצוחקת.
ובעד הדלת הפתוחה נכנסת האפשרות לריכוך להבנה.
ובעד הדלת הפתוחה באה גם סליחה וקירבה.
באה איזו מתינות והשלמה.
ויש רגעים צלולים של אושר.
ובעד הדלת הזו אני מקבלת מאמא תליון לים ההולדת, תליון שקיבלה ליום הולדת שש מהסבים שלה.
היא מגישה לי אותו ואומרת מילים ואני בוכה כל כך.
ולשתינו יש מקום לעבור בעד הדלת הפתוחה. כמו נס של קירבה.
התליון משלים אותי הוא ממלא חלקיק שאבד סוגר איזה חור דרכו עברה רוח פרצים שורטת ושקט שם עכשיו.
ודרך הדלת הזו אני כותבת מילים ויוצרת תמונות, ומאמינה בי.
לתפיסתי, מאז ומעולם אם לא אייצר סיבות למסיבות לא יהיו.
וכך ובניגוד מוחלט לאוכלוסיה הבוגרת איתה אני חולקת את חיי (בילדותי אמא שלי נהגה ללקות במכאובים שונים ודרמתיים עדיף דלקת חניכיים חריפה לקראת יום הולדתה אשר הגיעה לשיא ביום עצמו.. והיום הקרח גורס שצריך לציין במתינות רבה יומולדת פעם בעשור!!).
אני נוהגת לקיים חגיגות שונות ומגוונות בכל יומולדת.
אני מאד מאד אוהבת מתנות, כן הנה לכם ככה קבל עם ועמה אוהבת מתנות מאד!
חייבת לציין שאני אוהבת ממש באותה מידה לתת מתנות!
ארוזות יפה, יפה, יפה מאד. עם סרטים בצבע תואם והחשוב מכל: הפתקאה המצורפת. (שומרת פתקים מבית הספר היסודי..)
מתנות יומולדת מקפלות בתוכן חום ותשומת לב וכייף טהור ומפנק.
אז אני מאחלת לי רוח קלה בכל חדרי, שתזיז ברכות וילונות כותנה לבנים ותחשוף אדניות פורחות באדני חלונות הלב שלי.
מאחלת לי בריאות. כי כפי שאמרתי אמיצה גדולה אני לא. וגם כי אני ממש אוהבת להיות פה בינתיים ולצפות במתרחש ולחכות לבאות ולאפשר לילדי לצחוק עלי ולרצות שאחבק אותם ואגיד להם לילה טוב ויום טוב ושהם המחמלים שלי ואז הם יוכלו להגיד אוף אמא שחררי ואני אשחרר, בכאילו.
מאחלת בריאות לכל היקרות והיקרים לי וגם שמחה.
מאחלת לי שהחברות שלי ימשיכו לאהוב אותי ולתת לי מקום בחיים שלהן, וימשיכו לרצות מקום בחיי.
מאחלת לי צבע הרבה ופרחים ורעיונות טובים וכוחות ליישם אותם.
ושיספרו לי בדיחות, וסיפורים מצחיקים מהחיים. על החיים על אנשים, כאלה שברור שאם לא היו צוחקים מהם עד דמעות היו בוכים מהם.
בכל שנה ביום ההולדת שלי נותן לי הקרח שיר במתנה, לא, הוא לא כותב ומלחין אותו, הוא בוחר עבורי שיר.
לאורך השנים הוא נתן לי מבחר שירי אהבה מקסימים, אישיים כל כך שנדמה שבאמת שורר אותם בעצמו בשבילי, אבל לא.
אני סקרנית לדעת מה השיר של השנה..
יומולדת שמח.