אני מתמודדת. מי שקרא את הפוסט הראשון שלי אולי הצליח להבין את הכוונה. מי שלא, אסביר שאני מקבלת קצבת נכות ושתקופות ארוכות לא עבדתי.
הקצבה זעומה, אבל עדיין סוג של הכנסה קבועה. לא לעבוד במדינה שבה מה שאתה עושה הוא שמגדיר אותך, איך שאתה מציג את עצמך למי שנקרה בדרכך, זה לא דבר פשוט. זה מוריד מהערך העצמי שלך, פוגע בבטחון. למזלי אף פעם לא הגדרתי את עצמי על פי משלח ידי. למעט אמנות, ולאחרונה גם כתיבה.
כשעבדתי התמדתי, שנים. כשהפסקתי לעבוד במקום עבודתי הקודם זה היה מבחירה. התמזלתי, ילדתי בפעם השנייה, בחרתי לא לחזור לשם מחופשת הלידה. ה"חופשה" התארכה ל-3 שנים. לפני חדשיים עשיתי מעשה וחזרתי לעבוד. לא חזרתי למקום הקודם אך מבחינתי זו בהחלט חזרה לשוק העבודה, על כל המשתמע מכך.
יש לי מה לומר למי שפוגש אותי. אני לארה ואני עובדת בהדרכה. למי שמתעניין אני גם מספרת מה אני מלמדת. זה נותן תחושה טוב, אני חייבת להודות.
מעבר לזה, מדובר בשעות נוחות, ומספר ימים בשבוע. בן אדם צריך לאמוד את היכולות שלו. לצערי, רבים ממקבלי קצבאות הנכות לא יוצאים לעבוד. לצערי גם לא מתוגמלים כראוי. אני לגמרי חלק מהמאבק על זה.
כשחיפשתי עבודה נתקלתי בגוף שמסייע לנו, לא אנקוב בשמו. הגעתי להתראיין, התפקיד היה מזכירות רפואית. אני חייבת לומר שהיה נראה שהסיבה לגיוס נכים הוא חוק חדש שיצא, לפיו יש להעסיק נכים בחברות הגדולות במשק. מסתבר שצריך לסמן על כך וי. הרגשתי שמחפשים מזכירה רפואית "כלבויניקית" שתהיה סוג של כח עזר שאפשר לנייד ממקם למקום. מה שגם לא עזר הוא שהנכות שלי סמויה. הרגשתי שיש העדפה לבעלי נכויות נראות לעין, מוגבלות ברורה כזו. מישהי על כסא גלגלים למשל. מישהי שצריכה "התאמות". לא ביקשתי "התאמות". כל מה שביקשתי הוא שעות נוחות. מיותר לציין שמדובר בשכר מינימום.
למרות כל זה, וכל הסיבות למה לא לרצות את העבודה, עדיין קיוויתי. אבל גם לא חזרו אליי. לא לומר לי שלא התקבלתי ולא להציע לי משהו אחר. לא אספר מי הגוף הזה. מה שכן, אנחנו לא ראויים ליחס מיוחד, אבל ראויים ליחס שווה. אני מדברת בשם כלל ציבור הנכים. בוודאי מגוף שאמור לסייע לנו.
הכל יצא לטובה משום שהעבודה שלי היום כמדריכה מאד מספקת אותי. אני מבטאת את היכולות והידע שלי ועובדת עם אנשים נפלאים. לכל אדם יש שק של צרות משלו, למי שמכיר את המשל. התקבלתי לשם כמו כולם, אני לא יודעת מה רובץ עליהם, הם לא יודעים מה רובץ עליי.
לא הייתי מתחלפת לעולם עם אף אחד אחר. אני יודעת לנהל את חיי. לא סתם השגתי דברים שרציתי ועוד אשיג. לא מעוניינת בצרות של אדם אחר בשביל להיות בן אדם בריא.
בן אדם צריך לזכור כשטוב לו, לא רק כשרע. טוב לי. אם ישאלו לשלומי אומר: "מצויין." אפילו שזה כל כך לא ישראלי.
בפעם הבאה שרע לכם, שימו דברים בפרופורציות. זכרו שכנראה הייתם אוספים את שק הצרות שלכם אם היה מונח לצד מלא שקים עם צרות של אחרים. לא כך?
