עצמה נשית
אז איך מתחילים לכתוב פוסט כל כך עוצמתי ואישי?
הידיים רועדות לי בזמן שאני כותבת…
אני מכניסה אתכם למקום הכי אישי שלי,
לנפש שלי.
אני כותבת את הפוסט הזה ונזכרת ברגעים האפלים והקשים שחוויתי,
האובססיה המטורפת, הקנאה, הרכושנות והשליטה.
למה אני כותבת את זה רק עכשיו?
אתמול הייתי בהכשרה של "עמותת רוח נשית"
והחלטתי שכדי לעזור לנשים שנמצאות במצב שבו אני הייתי,
אני צריכה לספר את הסיפור שלי.
את העמותה לא הכרתי עד אתמול, לא ידעתי שהיא קיימת,
העמותה עוזרת לנשים שנמצאות במעגל האלימות,
האלימות שאף אחד לא מדבר עליה.
אלימות כלכלית, רוחנית ורגשית.
האלימות הכי כואבת, האלימות שפוגעת בנפש.
מורידה אותך לתהום,
גורמת לך להאשים את עצמך,
להרגיש שאת לא שווה כלום בלעדיו
מבודדת אותך מכל האנשים הקרובים לך.
והכי גרוע זה אלימות שאף אחד לא רואה
אם לא תדברי, אף אחד לא ישים לב.
אז אהובה,
בשבילך אני כותבת את הפוסט,
בשביל להגיד לך שגם אני הייתי שם.
היום אני אישה עצמאית
יודעת את החזקות והחולשות שלי
ולא אתן לאף אחד לקחת לי את החופש,
לשלוט עלי ולנהל לי את החיים.
אני יודעת בדיוק מה את מרגישה,
ואם אני הצלחתי לצאת משם, גם את יכולה.
לא יצאתי מהמעגל הזה לבד,
כל הסביבה אמרה לי שאני נמצאת במקום לא טוב,
אבל רק חברה אחת הצליחה להוציא אותי משם.
הצילה לי את החיים ,את החופש
ואת הנפש.
ועכשיו אני רוצה לעזור לכל אישה שצריכה אותי.
אז אם את צריכה עזרה או סתם מישהי לשפוך לה את הלב,
אני פה בשבילך
תוכלי לספר לי ואני לא אשפוט אותך,
רק אקשיב ואחבק
וכשתבקשי ותרצי אשמח גם לתת לך עצה בהמון אהבה.
שלכן,
ליאת ווליק