אני אפתח הפעם בסיפור אישי קטן שקרה לי ממש אתמול בבוקר: שבע ושש עשרה דקות, מרכזה של העיר הרביעית בגודלה בארץ, תחנת האוטובוס מכילה כשלושה אנשים כולל אותי, גבר נעמד לידי עם עיתון, בשניות בלי שהספקתי להבין מה ואיך היד שלו היתה מתחת לשמלה שלי כשהוא מנסה לאחוז בי.
המרפק לחזה והסטירה המצלצלת שהוא קיבל ממני יורגשו אצלו אני מקווה שבועות ארוכים. אחסוך מכם את הפרטים והמגיבים באופן הסקפטי בהודעות הפרטיות תחסכו לי את "איך זה קורה רק לך כל הזמן?" עם ספקולציות של גשש בלש בכל פעם שאני מעירה את תשומת הלב על הטרדות מיניות, תקיפות, או על משפטי חיזור מציקים.
זה קורה כל הזמן אבל לא כולם מספרים. זה קורה בכל מקום, זה קורה אפילו עכשיו במקום כלשהו, והמציאות היא שאם לא נגן על עצמנו ונעביר מסר חד וברור, זה ימשיך לקרות.
נכון שחוויתי דברים הרבה יותר קשים מאחיזה בישבן מתחת לשמלה ועדיין, הגועל הזה מכה בי כל פעם מחדש שבמדינה הכי גדולה ומתקדמת במזרח התיכון ב2019 אישה לא יכולה להתהלך בטוחה, אלא חייבת להגן על עצמה. ככה זה כשיש אפס מודעות להטרדות מיניות ואונס במערכת החוק, שחרורים על בסיס עסקאות טיעון והאדרת תרבות האונס.
ואיך בעצם מה שקרה לי אתמול קשור למעשים המגונים בחסות משרד הדתות והרב ברלנד? באופן מכאיב מאד, יש קשר ישיר בהחלט.
הרבה כתבתי על ה"רב" ברלנד, עבריין המין המורשע, אבל נדמה שזה לא תמיד מספיק כדי לחלחל את העובדה המזוויעה שמדובר למעשה במחדל אדיר שבו משרד הדתות נותן חסות לעבריין מין ומתעלם באדישות מכעיסה מקורבנותיו, ומקורבנות פגיעות מיניות ואונס בכלל.
למי שלא זוכר במה מדובר, הנה תזכורת קטנה: בשנת 2013 הועלו תלונות נגד ה"רב" הנערץ בהן צוין שפגע מינית במעשים מגונים, תקיפה, ביצע מניפולציות כלכליות וגרם לטראומה קשה. רגע לפני שהיה אמור לעמוד לדין, ברח ברלנד לחו"ל לשלוש שנים. בשנת 2016 ברלנד חזר לארץ והורשע בביצוע מעשים מגונים ותקיפה, והיה במאסר.
מעבר למעשים הקשים, מה שעוד מטריד אותי זה מענה מצד עורכת הדין של ברלנד. על פי כתבה מYNET מציינת עורכת הדין רחל תורן כי "בניגוד לפרסומים, הרב נחשד במעשים שדרגת חומרתם על פי ספר החוקים נמוכה – קשר לתקיפה, והתוקפים עצמם נידונו לעבודות שירות, ומעשים מגונים המצויים ברף התחתון של העבירות הרלוונטיות". באמת? ואלו דברים הנאמרים על ידי עורכת דין, אשת חוק, ובעיקר – אישה? האם מעשים מגונים הם רף תחתון של עבירות רלוונטיות? ובכלל האם עבירות מין בכל סוג וסגנון שהן חומרתן באמת נמוכה? התפיסה השגויה הזאת היא ככל הנראה המקור לרוב הבעיות שלנו במערכת החוק, אם מערכת החוק אולי היתה מסתכלת על כל עבירת מין כעבירה חמורה, לא היינו צריכים להרגיש כאילו שאנחנו מסתובבים במרכז שיקום לעברייני מין בזמן שאנחנו הולכים ברחוב.
ועכשיו לעניין עצמו: עבריין מין מורשע בתקיפה ומעשים מגונים, שישב בכלא, מוזמן כאורח כבוד להדלקת מדורה רשמית מרכזית בישראל, בחסות משרד הדתות. נשמע לכם מופרך? מציאות כאובה שיורקת בפנים לנפגעי תקיפות ואונס בזמן שמשרד הדתות מסיר אחריות טוטאלית מהנעשה כי מבחינתם כל עוד אין מניעה משפטית להזמין את ברלנד, אז זה מותר. החוק היבש אולי לא מונע, אבל החוק החברתי והמוסרי, היכן הוא? כנראה שלא נבחר בבחירות האחרונות, אבל תרבות האונס, כן.
במדינה שבה חברי כנסת תומכים בעבריינות מין, ובית המשפט משחרר אנסים על עסקאות טיעון (ראו ערך: קצב, נחמן, גולדבלט, קסטיאל, ועוד רבים השמות) ישר אל תוך חברה שמתחננת להיות נורמטיבית ובריאה ולא לטפל בעברייני המין במקום בית המשפט, אז סך הכל אני לא אמורה להיות מופתעת שמשרד הדתות מגבה את המעשים המגונים של ברלנד, אבל איכשהו אני כל פעם מופתעת מחדש ובעיקר כואבת כנפגעת בעצמי, שישנה בורות ואדישות כל כך גדולה לפשע שהכי קרוב לרצח.
תרבות האונס היא לא באמת תרבות, תפנימו כבר.
לקריאה חופשית:
רצח הדת בחסות עבריין המין המורשע "הרב" ברלנד
בכירי המגזר החרדי בחרו: השם ישמור, אבל על עברייני מין ופדופיליה
הורשע בעבירות מין וידליק מדורה רשמית מרכזית
