ביום רביעי האחרון הלכה לעולמה המשוררת והסופרת מירה מאיר אשר גדלה דורות שלמים של ילדים.
ביוגרפיה
מירה מאיר נולדה בעיר לודז' בפולין בתאריך העשרים ואחת במאי 1932.
בשנת 1939 היותה בת שבע עלתה מירה בצוותא עם הוריה לארץ-ישראל,והמשפחה התיישבה בתל-אביב.
בצעירותה הייתה פעילה מירה בתנועת "השומר הצעיר",והיא למדה בבית-הספר "תיכון חדש".
לאחר תום השירות הצבאי עברה מירה יחד עם חברי הגרעין לקיבוץ "נחשון" בו היא חיה ופעלה עד ליום מותה.
בקיבוץ עבדה מאיר בתחומים שונים כגון: חקלאות,הוראה, ומזכירות הקיבוץ.
יש לה ארבעה ילדים: בני,אסנת,אורן,ושרון.
היא נפטרה בביתה ביום רביעי האחרון בגיל 83 ,והיא נקברה בבית-העלמין בקיבוץ נחשון.
קריירה מקצועית
בשנת 1969 החלה מאיר (במקביל לעבודתה בקיבוץ) לעבוד כעורכת בספריית פועלים.
היא ערכה בעיקר ספרי ילדים שכתבו נורית זרחי,מרים רות, מיריק שניר, נאווה סמל .
וכן, היא תרגמה לעברית יצירות שונות לילדים שנכתבו ע"י סופרים אירופאים.
בשנת 1980 הצטרפה אליה למלאכת העריכה עדנה קרמר .
מאיר פרשה מתפקיד העורכת בשנת 2010 .
בנוסף, חיברה מאיר שירים רבים שחלקם אף הולחנו כגון: "אין לי יותר מה לומר","גשם ראשון" ,שיר הפתיחה לתכנית הילדים :"רגע עם דודלי".
וכן, היא חברה ספרים לילדים כך שבכל ספר מונצח אחד מילדיה כגון: "שלולי" ,"הצב של אורן","מעשה שהיה כך היה","מי אשם"? ועוד.
פרסים בהם זכתה מירה מאיר
בשנת 1972 זכתה מאיר בפרס זאב על ספרה "אני רוצה לצייר".
היא זכתה בפרס זה שוב בשנת 2005 (הפעם על מפעל חיים).
בשנת 2007 זכתה מאיר בפרס שר החינוך.
בשנת 2010 זכתה מאיר בשני פרסים : פרס אנדרסון,ופרס היצירה לעורכים צעירים.