לפני כשלושה שבועות התקיים בכנסת דיון משותף של הוועדה לקידום מעמד האישה והוועד לזכויות הילד.
הדיון עסק במסקנותיה של ועדת שניט אשר עסקה בחזקת הגיל הרך האומרת שבעת גירושים בין בני-זוג ילד יילך אוטומאטית עם האם.
כאשר צפיתי בדיון אשר שודר בערוץ הכנסת נוכחתי לדעת שארגוני הפמיניסטים היו מוכנות לעשות הכל כדי לזרוק את דו"ח הועדה לפח-הזבל של ההיסטוריה בגלל שהוועדה המליצה על משמורת משותפת לפיה על שני ההורים לדאוג לילד ולכלכל אותו באופן שווה.
לצערי הרב, בשנים האחרונות שוררת בישראל תפיסה פמיניסטית רדיקאלית אשר רואה באשה מקופחת מעצם טבעה (תיאורייית המהותנות) והיא רואה בילדים כאמצעי לשיפור המצב הכספי שלה.
אני מסכים לכך שערכים פטריארכליים עדיין קיימים בחברה הישראלית אך צריך לעשות הבחנה בין נשים אשר מפתחות קריירה מקצועית ,לבין נשים אשר מנהלות משק בית ומגדלות את הילדים.
אני שולל מכל וכל את הטענת המקוממת לפיה גברים ינצלו את המשמורת המשותפת כדי להתחמק מתשלום המזונות (ועדת שניט לא עסקה בסוגיית המזונות).
ועדת שניט מצאה לנכון להחזיר לילד את משפחתו הגרעינית (גם במקרה גירושין) כדי שלא יסבול מחסכים בילדותו ובבגרותו והגיע הזמן שחוק זה יעבור בכנסת ויתן דרור לתפיסות ליברליות מתקדמות,ולא לתפיסות שמרניות חשוכות.