מלבד היתרונות הידועים בהיותי עצמאית, כמו: ימי ראשון בלי ראשון, אדונית לזמן שלי, האפשרות להיות עם ילדי כשהם חוזרים מהמסגרות, בתי קפה בבוקר, בארטרים עם חברות, הכרת אנשים חדשים ומגוונים, כסף מזומן (לא תמיד), למידה מתמדת ועוד. לעיתים קרובות זו בדידות מכבידה: אני עם עצמי בטוב וברע. הרבה פעמים כשאני עובדת מהבית זה להישאר עם פיג'מה ולעיתים אפילו, בעיקר בזמנים של עומס ולחץ, עולות בי מחשבות, כמו אצל כל פולניה טובה, שאמות לי לבד בחושך.
בתחילת דרכי כמעצבת תיקים, למדתי איך לפעול ואיך להתנהל תוך כדי תנועה, ניסוי וטעיה. על פניו, עיצוב התיקים עבורי, היה תחביב עד "שאגדל ואהיה גדולה" ואלך לעבוד ב"עבודה אמיתית". כשסיימתי את הלימודים ומצאתי אחת כזו, לא רציתי בה והבנתי שהתיקים הם העבודה האמיתית שלי.
בשנים הראשונות, מכרתי את התיקים בהרבה ירידים, בקניונים ולחנויות. לאחר כעשר שנים כאלה בהם אפילו חשבתי, שעליתי על גל מקצועי ונכון, שמעתי מחברה שהתחילה עסק משלה, על יריד שלא הכרתי והחלטנו על שיתוף פעולה לקראת אותו יריד ויצרנו מוצר משותף. נפגשנו עם מפיקת היריד החדש, לא לפני שהכינו אותנו לזה, ש"היא מפחידה". בפועל, התגלתה לנו אישה מקסימה. חזקה, בולדוזר, חכמה, מצחיקה, כנה, אמיתית ועוד הרבה תכונות נהדרות, שלא ידעתי שיכולות להתקיים, באדם אחד.
לפני היריד הראשון עם אותה מפיקה, כמו גם בירידים אחרים, התקיים מפגש מציגות, יש גם מעט מציגים. אגב, האווירה במפגשים אלה היא של חגיגיות ושמחה, בפרט שכמעט כולן מכירות את כולן. ביום המפגש, היה מאוד גשום ואותה מפיקה דאגה, בצעד אותו לא הכרתי בעבר, שיחלקו לנו בבית קפה הסמוך, קפה ומאפה. כבר אז נחשפתי ל"ראש הגדול" שלה, בו היא רואה את האנשים, התמונה הכוללת ואף מעבר לה. זו תכונה שמנסיוני יש רק למתי מעט וכבר אז, היא הפכה בעיני ל"מפיקת על". ביריד עצמו, למרות שכבר הייתי שועלת ירידים ותיקה, הרגשתי כמו ילדה קטנה ביום הראשון בבית הספר. היריד נפתח ונשים עמדו בתור כדי לקנות מהתיקים שלי, טוב, זה היה גם בגלל שהחיבור הטפשי שצרפתי לפלאפון כמכונת אשראי לא עבד, אך היה קהל רב. טוב היה להיזכר, למה בחרתי בדרך הזו ושאני לא לבד בה.
העבודה לקראת יריד, מתחילה כשלושה חודשים לפניו וכוללת דברים רבים, שעיקרם: עבודה על דגמים חדשים, הכנת מלאי נכון ופרסום המותג. זה היה ועודו, בית ספר אמיתי, מעשיר ומחכים, היום מוזר לחשוב על זה שלמדתי בו אפילו, כתיבת פוסטים בפייסבוק. בדיעבד, מפיקת העל, היא זו שלימדה אותי את מרבית הדברים שאני יודעת על התנהלות נכונה יותר של עסק, פרסומו ושיווקו. אני חבה לה רבות על כך, שהצלחנו, העסק ואני, להתפתח תוך התגברות על פחדים שהיו לי, אם זה בכתיבה או אף השמעת קול. נכחתי, שככל שאני יותר אני, אנשים מבינים אותי ומגיבים אלי בהתאם. היא גם לימדה אותי לכבד את הקהל שלי, לאהוב אותו ולהעריכו, כי בלעדיו העסק הוא כלום.
שמחה ומודה מאוד, שלמרות שנדיר לפגוש באמצע החיים אדם שיעניק לך בנדיבות רבה מהידע העשיר שלו ויטביע בך חותם, שפגשתי את האישה הזו.
ואם אתם רוצים להמשיך ולעקוב:
https://www.facebook.com/neta.lidor
https://www.instagram.com/neta.clementina
https://www.netalidor.com/blank-8
צילומים: בן מזרחי
