משמעות למשחק? הרי כל ילד הוא בפני עצמו, אז מה קשור שיש משמעות למשחק?
ז'אן פיאזה, פסיכולוג שוויצרי, חקר ומצא את אחת מהתאוריות החשובות שידע העולם בנושא קוגניציה- יש התפתחות קוגניטיבית ברורה, שלבים כרונולוגיים, אוניברסליים והיררכיים. כל שלב הוא אבן דרך לשלב הבא, כל הילדים חווים את השלבים הללו, ואכן השלבים קשורים בהכרח לגיל. בגיל ספציפי אמורה להיות התפתחות קוגניטיבית ספציפית שמותאמת לגיל הילד.
מעבר לשלבים, ישנן מיומנויות שמשתכללות אט אט ועוזרות לשלב להגיע לסיומו ולהתחיל את השלב החדש. בעבר, כתבתי כאן על מיומנות החיקוי- אחת מהמיומנות החשובות ביותר עבור השלבים ההתפתחותיים. חיקוי מבסס את מרב היכולות שמגיעות אחר כך, לכן בעזרת מיומנות החיקוי אפשר ללמוד את ההיררכיה הקיימת בעולם, שפה, סיטואציות, קישור הסיטואציות, הבנת הסיטואציות.
ככל שמבינים יותר ויותר את העולם בצורה המדויקת שלו, ניתן לראות אותו בצורה בה ילדים משחקים בשנים הראשונות שלהם. גם למשחק יש התפתחות מובהקת של שלבים. אם הילד יכול להבין שאימא היא אישה, אבא הוא איש ואני ילד בן כמו אבא, הילד יוכל להבין, כל ילד בפני עצמו כמובן , במה יעדיף , אולי ,לשחק. כמו אבא, בכדורגל, במכוניות.
בואו נתאר סיטואציה- אני ילדה משחקת עם אחי הקטן. אני אומרת לו שעכשיו אנחנו משחקים בכאילו הוא החולה ואני הרופאה. אני בודקת לו חום, נותנת לו תרופה, בודקת דפיקות לב. אח"כ אנחנו משחקים ביחד- במה שהוא בוחר, משחק הרכבה של צלליות , איזו צללית מתאימה לתמונה הנכונה שלה, מסיימים ומחזירים לקןפסא. אני בת 4 וחצי והוא כמעט בן 3 וחצי.
כל סיטואציית המשחק הזו כולל הגיל ושיתוף הפעולה התקשורתי בין הילדים – מפרשנת לנו את הרמה הקוגניטיבית של הילד. כולה משחק! משחק פשוט, איך אומרים? משחק ילדים.
משחק סימבולי- אני קולט סיטואציה בצורה המדויקת שלה ואני מעתיק אותה בצורה המדויקת שלה. פשוט . יש אנשים בעלי תפקידים בעולם- רופא,גננת, שוטר, כבאי. כל אחד מאנשיי התפקידים האלו פגשנו אותם בדרך כזו אחרת, אנחנו מסוגלים לדעת מה המשמעות שלהם, מה המשמעות של הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, האם יש לה סיבה ותוצאה? וברגע שזה קורה- אנחנו יכולים לשחק אותה! בשידור ישיר המוח המתפתח מראה לנו מה הוא למד- מציאות קיימת. היש מדהים כמו המוח האנושי? כבר אמרתי שלא? סביר להניח שאגיד עוד כמה פעמים בהמשך , עמכם הסליחה.
משחק דמיוני- כשאנחנו מבינים את המציאות הקיימת באמת, ולא בכאילו, אנחנו יכולים לדמיין את הלא קיימת. כזאת בה אנחנו יכולים לעוף גבוה כמו דרקונים, כזאת שאנחנו יכולים להיות בה מפחידים מאוד כמו אריות, כזו שאנחנו יכולים להיות ספיידרמן! המוח הנוירוטיפקלי (בשפה מקצועית, קוגניציה בעלת התפתחות תקינה) קלט דברים בדיונים, אבל יודע מה היכולות שלו ומה לא, כלומר ישנה הבנה שציפורים יכולות לעוף, אבל אנחנו הולכים על הקרקע.
משחק פונקציונלי- משחק שיש בו שימוש מדויק בפונקציה שלו מההתחלה ועד הסוף. פאזלים למשל. ישנה קופסאת פאזלים, הפוקנציה הראשונה זה להבין שצריך לפתוח את הקופסא ומתוכה ייצא משחק ,שבו אני אמור לשחק לפי החוקים הברורים המתאימים לאותו משחק, פאזל מרכיבים את כל החלקים ומתקבלת תמונה זה החוק המתאים למשחק, מפרקים הכל ברגע שרוצים, מחזירים לקופסא את החלקים ואח"כ מחזירים למגירה. פונקציה מושלמת. מההתחלה ועד הסוף השימוש הפונקציונלי במשחק הנ"ל היה מדויק. הילד לא בהה בקופסא, הוא ידע לפתוח אותה. הילד לא בהה בחלקים, הוא ראה פעם אחת בעבר מה עושים עם פאזלים, במידה והגיע לשלב קוגניטיבי מותאם בגיל, חיקה סנסורית-ויזואלית ופלט את החיקוי בתור מוטוריקה. בנוסף ,הילד ידע שאימא תמיד אומרת לשים חזרה במקום משחקים, התנהגותית אני מחקה את ההוראה מצד אמא ומחזיר למקום- התנהגות פונקציונלית מותאמת לפי "החוקים" של אמא בבית.
במשחקי ילדים יש שלבים חשובים מאוד שניתן לראות דרכם התפתחות. המוח האנושי הוא איבר גמיש, בשנים הראשונות לחייו הוא עסוק בעיקר בקליטה, וויסות החושים, עיבוד המידע, הכנסה למאגרי זיכרון, למידה, ויסות חלוקת הקשב, הטמעה בזיכרון והתאמה לפליטה מדויקת שקלט. ככל ששלבי המשחק ישכללו את עצמם כך יהיה ניתן לראות את השידור בלייב אשכרה.
בנימה אישית אומר, התפתחות אוטיסטית שונה מאוד מההתפתחות התקינה, הדברים שאני כותבת לא מעידים על דבר חוץ מעל ניסיוני האישי והמקצועי. אינני מנסה להיות מאבחנת, מלבד להעביר ידע שלמדתי הלאה. ילדים זה הדבר הכי חשוב שיש לכולנו בסופו של דבר וככל שנשכיל להכיר אותם יותר כילדים, להבין את המשמעות של הצרכים שלהם בכל גיל, נוכל לגזור מזה את היכולות ההתנהגויות, הקוגניטיביות והרגשיות שיש לילד שלנו.
תודה על הזכות.
