כשאני משוטטת בשווקים, תמיד נמשכת העין לדוכני הדלועיים. ואיך לא? מבחר הצבעים העזים, המגוון הצורני המרתק, שלא לדבר על שפע האפשרויות הקולינריות לצד היתרונות התזונתיים הרבים.
הדלעת היא פצצת בריאות. היא מכילה כמות נמוכה מאוד של שומן וקלוריות (רק 33 קלוריות ל-100 גר'), אבל עשירה במינרלים, ויטמינים וחומרים מזינים אחרים. כמו כל הירקות והפירות הכתומים מכילה הדלעת כמות גבוהה של בטא-קרוטן (פרו ויטמין A), ויטמין B, C ו-E, ואשלגן, השומר על מאזן הנוזלים בגוף ועוזר ביצירת אנרגיה. היא מכילה סיבים תזונתיים רבים, ובכך תורמת לתחושת שובע, ומאידך היא קלה לעיכול. וחוץ מזה היא מפוצצת בנוגדי חימצון חשובים. ובקיצור – יש להם את זה, לדלועיים.
וכך, גם השבוע אני מגיעה הביתה עם "חתול בשק" – זן חדש ולא מוכר של דלעת, דלעת אקזוטית, מתוקה במיוחד, כך אומרים לי בדוכן. וזהו בעצם. זה כל מה שאני יודעת על הדלעת שלי.
כל כך הרבה זנים של דלעת קיימים בעולם… עשרות אלפים. ממש כך. גם בארץ ניתן להשיג כמה עשרות מהם – דלעת ערמונים ודלעת ספגטי, דלעת טריפוליטאית או דלעת גרוזינית, דלעת כפתורים (שיש המכנים אותה גם דלעת כוכבים, או שזה בעצם זן נוסף?) דלעת אקזוטית, דלעת תאילנדית, דלעת ספרדית, ועוד ועוד… הן נבדלות זו מזו בצורה, בצבע, בגודל, במשקל, בעובי הקליפה, וכמובן בטעם ובמרקם. אז בשלב הזה אני מחליטה פשוט להתחיל לבשל, יהיה מה שיהיה.
לאחר התלבטות אני מחליטה לתת לדלעת להכתיב את הכירורגיה ובוצעת אותה בסכין גדולה וחדה עפ"י המבנה האנטומי שלה עצמה. מתקבלים פלחים יפהפיים בצבע כתום בוהק ואני מסדרת אותם על נייר אפיה בתבנית של התנור.
אני מכינה מרינדה משמן זית, סילאן וסריראצ'ה , מכניסה לתנור חם מאוד ואחרי 25 דקות מוציאה משם מעדן כתום בוהק , בעל מתיקות עדינה וכובשת. נפלא לארוחת ערב של שבת, או בכלל.
המתכון המלא – כאן
והנה הצעת הגשה נוספת – כמנה אישית:
המתכון המלא – בבלוג האישי שלי, ממש כאן