פסטה גוואקמולי

יש ימים כאלה, שבוע לפני פורים זו דוגמה מצויינת, ש-24 שעות ביממה פשוט לא מספיקות. לא מספיקות למה? למשל, ללכת לסופר.

אחרי 20 שעות עבודה (התייצבתי בקונדיטוריה ב-4 לפנות בוקר, זה נחשב היום או אתמול?), התעליתי על עצמי ובדרך הביתה עברתי אצל הירקן. זה המקסימום שאני יכולה עוד לעשות היום בענייני קניות. עכשיו אני מנסה להתארגן על ארוחת ערב. ברור שזה צריך להיות משהו זריז, טעים ומנחם. פסטה היא תמיד פתרון נפלא למצבים האלה. אני מעמידה סיר ומתמסרת להכנת הרוטב.

חלב אין, שמנת אין, והאמת היא שגם מצב הגבינות לא משהו (בסופר לא הייתי, כאמור…). רוטב עגבניות כבר מיצינו השבוע. נותרה הצלע השלישית – שמן זית.

מחממת בווק 1/4 כוס שמן זית. חימום ממש עדין, שלא יהיה חם מדי. מוסיפה 2 כפיות גדושות שום כתוש. בינתיים חותכת לקוביות גדולות כמה עגבניות ומוסיפה לווק. מתבלת במלח ופלפל שחור גרוס. 10 דקות ומכבה את האש. מתלבטת איך להמשיך, חוקרת שוב את המקרר, באופן מפתיע לא נולד שם שום דבר חדש… אבל אצל הירקן הייתי וזו נקודת פתיחה מצויינת.

קוצצת הרבה פטרוזיליה (או כוסברה) ובצל ירוק, שומרת בצד. פתאום מרגיש לי גוואקמולי, ואפילו קניתי אבוקדו רך. חותכת אבוקדו לקוביות קטנות, שומרת בצד. הפסטה מוכנה ואני מסננת ושופכת לתוך העגבניות. מקפיצה קצת, מוסיפה את הירק והאבוקדו. טועמת, אוהבת, ומזמינה את כולם לשולחן.