מיומנה של נערה מתבגרת
~~~~~~~~~~~~~~~~
איך זה מרגיש להגיע לגיל הזה?
לא יודעת.
אבל זאת המציאות מהעיניים שלי.
ורק מהעיניים שלי.
כי ברור לי שילדים אחרים מהכיתה רואים את זה אחרת, ובעיקר שהעניינים פשוטים להם יותר.
נועה היפה והרזה מגיעה לבית ספר מתוקתקת,
עדי מסתדרת עם כולם ותמיד צוחקת ומחייכת,
ליאור מצטיינת בהכל ועם החבר הכי חתיך בשכבה,
לגילי יש המון חברים (בכל הארץ)…
כולם…
ורק אני…
סתם…
אמא לא מבינה.
היא אומרת לי
כל הזמן שאני הכי יפה, הכי חכמה,
היא באמת לא מבינה.
אני סתם… רגילה…
אבל בעיקר סתם.
בשום דבר לא מצטיינת,
ושום דבר לא מעניין כל כך.
מסתכלת במראה, ורק רואה את החמש קילו שצריכים לרדת,
את החצ'קון שיצא בדיוק אתמול.
ורק מריבות בבית-
שאני לא…
לא לומדת
לא עוזרת
לא מתעניינת
והם חושבים שהחיים שלי דבש,
מפונקת- ככה הם קוראים לי.
בימים קשים יותר אני גם אגואיסטית שחושבת רק על עצמה.
והם מתעצבנים… אוהו, כמה מתעצבנים…
"אין לי ערכים…
וגם לא כבוד להורים…
ובכלל… מה חסר לי? מה?
יש לי הכל"
ואני בכלל חושבת שהחיים הם חרדל,
גם הטעם, גם הריח וגם המרקם-
גועל אחד גדול.
ואם מישהו היה רק מצליח להבין את ההרגשה הזאת שנמצאת לי בבטן…
כי גם אני לא.
לפעמים גם ממש לא מבינה את עצמי.
***נכתב בהשראת אותן נערות מקסימות שמגיעות אלי לקליניקה, ומלמדות אותי צעד צעד איך להבין אותן ולעזור להן…
ואנחנו עובדות ביחד על אותן תחושות קשות, שלעיתים אינן מובנות, ומביאות איתן הרבה סבל ותסכול…
מיה בן שושן
עובדת סוציאלית קלינית
ופסיכותרפיסטית
מטפלת רגשית בילדים ונוער
0544843234