דיי, אני רוצה שקט. שקט תמידי מחבק כזה

אבא שלי יקר.
לפעמים אתה מסתכל עליי במבט לא מבין מה רע לי. ואני לא מצליחה להגיד לך אמת רעה.
קשה לי לזעזע את העולם שלך אבא.
מצד אחד קשה לי לזעזע אותך, מצד שני אבא שלי קשה לי לשרוד.
אני יכולה לספר לך ולהכאיב לך
ואני יכולה לשחרר לשקט הסופי והמתוק וגם להכאיב לך.
כנראה שהקיום שלי מכאיב לך.
לפעמים בלילות מלאי סיוטים הייתי בוכה ומתפללת לשקט המיוחל.
אולי אם אדרס או יקרה לי משהו הסוף יגיע וזה יכאב לך פחות אבא.
אני לא רוצה להיות כאן עם תיק כבד אבא.
ואני גם לא יכולה לסחוב כל הזמן.
אני עייפה אבא.
אתה תבין אותי אבא אם אומר לך שאני עייפה?
או אולי תצעק עליי כמו איך שאנשים צועקים על אנשים שמדברים על זה.
בלי בכלל לשאול מה המסע שלהם וכמה כבד התיק.
זה כייף לזרוק את התיק.
אני רק רוצה חיבוק מבין לפני השקט אבא.