כאמריקוקרית, אני חוגגת את יום האהבה של הגויים ב-14 לפברואר. מכמה סיבות: הראשונה והמטופשת ,היא שאי אפשר להתעלם מהחג הזה כשאת גרה באמריקה. פשוט תוקעים לך אותו מכל החורים, משגעים את האנשים שם ברמת ציפיות המחרידה מהיום הזה, גברים נמחקים, מתים באם הם לא מביאים "משהו" רצוי יקר ביום הזה. יענו "עכשיו תאהבו"!!!!. נו באמת, הרגע הוא גמר ל"שרוף לי פיוז" ,ממש לא בא לי לאהוב אותו ,כי ככה כתוב.
הסיבה השניה: זמן טוב למסיבות ולחגיגות. תמיד אני בעד.
השלישית והכי חשובה היא: בן זוגי ההולנדי אלברט, אותו הכרתי ביום האהבה 14-2. מאז אותו יום ,הקרציה המתוקה הזאת התנחלה בחיי , לא הניח לי לשלוח אותו למקום ששלחתי רבים אחרים.
מי שמכירה אותי מהימים שגברים לגבי היו "טעמי גלידה". יאשרו לכם שאחד כזה בחיים לפניו, לא פגשתי. אתם צריכים להאמין לי. ההולנדי הוא זן נדיר. איש עסקים ממולח בסגנון צנוע, לא אגרסיבי ,שקט נעים הליכות. בחוץ כולם אוהבים אותו. רק בודאי שואלים את עצמם מה הוא עושה עם הכלבה הזאת. אני מבשלת לו ,הוא חולה על הבישולים שלי שאני חושבת שהוא ממש פושטי בטעם, כי פסטה בת 10 דקות הכנה, מעוררת אצלו תגובות של ילד מתלהב.
הבן אלף יודע יפה יפה לתת לי לעשות "עבודות לא נעימות" שכוללות פתיחת ג'ורה.. ויש לי אחת. הגענו לבית מלון חדר מעפן "נאוה תרדי לבקש מהם שיחליפו את יודעת לדבר עם אנשים". התכוון בעצם להפחיד…מחייכת.
אלברט ההולנדי קטן ממני ב10 חודשים אבל זה מספיק לו לכנות אותי : קוגר… מחייכת.
אנחנו ביחד 12 שנה . מה אגיד לכם. יש לנו חיים מהסוג האחר. עד השנה גרנו בחמש נקודות בעולם. תל אביב ,ניו יורק ,אמסטרדם, אטלנטה ולוס אנגלס.
מאז הפנסיה שלי ומעבר עבודה שלו לאמסטרדם ת "הורדנו" את אטלנטה ולוס אנגלס.
אז איך האהבה נשארת 12 שנה שואלים אותי. אני עונה: כי תמיד יש לי ברירה. תמיד יש לו ברירה. ותמיד יש לנו בית אחר לחנות בו .הכי שווה. יש לי זמן ישראל, יש לי זמן בנים , צילומים ופעם היו לי מלא נסיעות עבודה. עכשיו אני "נדחפת" לנסיעות עבודה שלו. מאמסטרדם לפריז ולונדון ברכבת זה זניח. אז אני מטיילת עם חברות מקומיות ומצלמת וחוזרים למלון בערב. מושלם לא?
לא נישאנו מעולם. תודה לאל. לא חובה. לא מעוניינת הייתי כבר בקונצרט הזה ושלמתי "מס ביטול" על שעזבתי באמצע …
ליום הולדת חמישים קבלתי ממנו "טבעת הבטחה" חה חה …אני אומרת שזאת הבטחה לתת לי טבעת יותר גדולה כשאהיה בת 60. אממה לא מעניין אותי עכשיו.
עברנו המון יחד, כולל ניתוח ראש שלי שהוא היה נסיך מושלם. זורם עם כל הג'ננות שלי ,עם כל החברים שאני אוספת בדרך. למד להנות מהצבע שלי. הוא מבקר בישראל . הוריו ביקרו בישראל איתו בקרייסמייס האחרון. אמו היא בת משפחת דהאז. אביה היה יהודי, אממאה התחתן עם אמה שלא היתה משלנו.
הוא נפלא עם הבנים שלי שממש מעריצים אותו, יש לו רק אח אחד. הוא משפחתי עוזר להוריו קנה להם בית כי הם היו גרים בשכירות עד לפני עשר שנים. קנה לנו בית באמסטרדם, כי אני חפרתי. ובכלל הוא מקסים . חולה עליו 70 אחוז מהזמן. שמישהי תקום שתגיד שזה לא אחוזים נפלאים.
אז כחוזרת לסלונה אני משתפת אותכם בהוויה שלי כאישה בת 56 ,שהגיעה ל"מנוחה והנחלה" של חיי הזוגיות. אז שתדעו שבגיל 44 מצאתי אותו. יש תקוה. תמיד. אחרי מלא צפרדעים והיו לי בשפע כי הם פשוט הרוב הגברי, הגעתי אליו.תודה יוניברס.
אז ליום האהבה , אני מחבקת את אלברט ומודה שוב ליוניברס ששלח לי אותו. ולו אותי… כמובן….
. Now that i will be living in Israel ,i love the fact that we can celebrate two valentines per year . we are celebrating 12 years and more, my private prince and after kissing so many frogs, i think the universe is just being nice to us and gave us each other. happy valentine day my love!! love you! in English and in Hebrew~
