שלושים שנה בגלות,
מה לא שמעתי מאנשים פה על אמריקה, איזה שאלות דביליות, איזה משפטים מפגרים ובעיקר תובנות מעפנות של חסרי נסיון.
אפתח ברשימה לפי מיטב זכרוני, כי הראשונה היא גם האחרונה שקרתה לי…….
"נאוה, כמה זמן את גרה באמריקה" תשובתי "שלושים שנה" המפגרת שואלת " תגידי את מדברת אנגלית"? לא אני משתמשת בשפת החרשים …יא אהבללה!
"נאוה את יודעת, הדולר מה זה ירד אצלנו כמה אצלכם הדולר"?? באמאששלי!
"נאוה איפה את גרה" אני "בלוס אנגלס" תשובת החכמה "מה עברת מקליפורניה" ?
לא ,העבירו את לוס אנגלס לנבאדה ושכחו לדווח למפגרת~
"נאוה הגולדיין גייט נמצא בניו יורק"? לא (בסובלנות לא אופיינית) בסאן פרנסיסקו"
"אה אז מגדל אייפל" אני קצת מתעצבנת "לא, ממש לא מגדל אייפל זה בפריז" הסבלנות כבר נגמרת לי ומוסיפה "האימפייר סטייט בילנדינג" בניו יורק " הא ,זה שבא אחרי התאומים שנפלו"…
יריהההההה
ויש את המשפטים האינפנטליים של "אני בלי השכנות שלי לא יכולה לחיות איזה מסכנים שם" והמתצעממים" נו כבר תחזרי" "אין כמו בארץ, בשביל מה אמריקה" גבורים גדולים כולם מהצד~
ועדין אין כמו בארץ, למרות המון המון נקודות חולשה שיש פה לאנשים, ומחר אני במטוס לארה"ב ~ גם כן אני גיבורה גדולה רוקדת בכל החתונות~ מחכה למקו לשידורי "האח הגדול" וחורף ביתי יעבור עלי אחזור כשהם יצאו מהבית~
נעמתם לי מאד אתגעגע~
