לא נתתי לאף אחד לבלבל אותי או לעמוד לי מול העיניים, הייתי חדורת מטרה ונעתי אל עבר המטרה.
רק לא ידעתי שהכל הולך להתנפץ לי בפנים, וכל זה שנייה לפני גיל 30.
אני מקדימה את זמני אני יודעת, כשאני התחלתי ללמוד, החברות שלי עוד היו בטיול הגדול אחרי הצבא,
וכשהתחתנתי ופתחתי עסק הן עוד בילו במועדונים ורקדו עד אור הבוקר.
הייתי הראשונה ללדת, הראשונה להתגרש, וגם הראשונה לחטוף את משבר אמצע החיים. בגיל 30 כן?!
מי אני? מה אני?
כל אלו שאלות שעניתי עליהן מחדש בשנה האחרונה. חשבתי שאני יודעת מי זאת ספיר, אבל הופתעתי לגלות עד כמה אני לא מכירה אותה.
עד כמה התרחקתי ממנה, והרחקתי אותה מהלב שלי. כל כך הרחקתי אותה שבמשך שנתיים חייתי על אדים, מסתובבת בעולם חיה מתה.
מבחוץ לא הייתם רואים כלום. הייתם חושבים שהכל כרגיל, ספיר האמביציוזית השאפתנית, מנהלת עסק,
מריצה תוכניות לנשים המשלבות כושר תזונה ואימון מנטלי, מגדלת ילד מתוק וחמוד ביותר, ומתחזקת משפחה.
אבל מבפנים הנשמה הרקיבה בצורה מעוררת דאגה.
עד שזהו היא כבר לא יכלה יותר, ופתחה בשביתה. הכריחה אותי לעצור, להפסיק את המירוץ, להקשיב, לנשום.
אז אני מקדימה את זמני, אני יודעת ואת השנה האחרונה העברתי בלחזור לעצמי. לברר מה אני רוצה, מה אני אוהבת, מי אני בכלל?
להחזיר לעצמי את התשוקות, את האנרגיות, את החלומות. להחזיר את ספיר שבפנים לקדמת הבמה.
נעים מאוד אני ספיר.
ואני סיימתי להיענות לתכתיבי חברה, להיענות לקולות שרצים לי בראש, ולהתפשר על החיים שלי.
ואני עושה רק מה שאני אוהבת ורק מה שעושה לי טוב. (טוב נו לפחות משתדלת).
ואת יודעת אני חולמת, חולמת שעוד נשים יעשו בדיוק את זה. שנשים ירשו לעצמם לחיות את החיים שלהן במלואן,
יקשיבו לצו ליבן, ויעשו מה שבא להן.
ואיך אני הולכת לעשות את זה?
תישארו באזור, מבטיחה סיפורים מעניינים בקנה.