"נירה זה שם של מושבניקיות", קבעה פעם ק' בנחרצות כשעברנו ליד סמטת נירה באחד ממושבי השרון בדרך למשתלה. "נתת לי רעיון מה לבשל! אמרתי. את תפוחי האדמה שנירה היתה מכינה". "נו, והיא היתה מושבניקית?", התעלמה ק' מהחלק החשוב של מה שאמרתי. "היא מרעננה", השבתי, "אבל בתקופה שזאת היתה עדיין מושבה". נירה, אגב, עבדה איתי פעם. במקום שבו מדי יום חמישי היו פותרים את תשבץ ההיגיון של "הארץ" ודנים בבישולי סוף השבוע. וכשחזרתי הביתה מיהרתי למטבח להכין את תפוחי האדמה הנפלאים האלה, והרי הם לפניכם:
המצרכים:
טיפה שמן
בצל חתוך לקוביות גדולות
תפוחי אדמה חתוכים לקוביות קטנות
הרבה תבלינים לפי מה שאוהבים (אני השתמשתי בתבלין פרגיות, מלח, קצת אבקת מרק ושבבי פלפל חריף)
אופן ההכנה:
מטגנים את הבצל עד הזהבה.
מוסיפים את קוביות תפוחי האדמה
מוסיפים תבלינים
מערבבים
וזהו. ממשיכים לערבב פעם בכמה דקות עד שמוכן, בערך שעה לאחר מכן.
לא, לא התבלבלתי. אין כאן מים. תפוחי האדמה מתבשלים במעט הנוזלים שהם מפרישים, ולכן חשוב לערבב בתדירות גבוהה כדי שלא ידבק. אחרי הטיגון הראשוני של הבצל, הקטנתי את הלהבה הגדולה של הגז למינימום שלה וככה זה התבשל.
בסוף, כשתפוחי האדמה כבר רכים ואתם מכבים את האש, אתם יכולים לשים עליהם כמה קוביות חמאה ולערבב בלי לגלות לאף אחד. הסועדים שלכם יודו לכם בלי לדעת על מה.
פרחים לשבת בזול
נחזור לק'. "למה שלא תקני לך איזה עציץ?", היא שואלת. "עזבי", עניתי, "אין לי איפה לשים אותו וממילא הוא ימות אחרי כמה ימים". "נו, אז מה?", היא הקשיתה, "זה עדיין יותר זול מלקנות פרחים לשבת". וזה נכון. עציץ קטן, שבמקור נועד שיעבירו אותו לעציץ קבע או לגינה, יעלה לכם 15-20 שקל. יותר זול מהפרחים הכי פושטיים ומחזיק מעמד יותר מהם.
