בתיבת הפנדורה של האמהות הטרייה טמונה עוד הפתעה קטנה אחת שמתגלה כבר עם החזרה הביתה. קוראים לה אבא. אמא'לה, אולי זה נשמע לך מובן מאליו, אבל במציאות זה מצליח להפתיע אותך: כשנולד תינוק נולד גם אבא וגם הוא, בדיוק כמוך, לא עבר כל הכשרה ולא למד להיות הורה בשום מקום. אלא שאף אחד לא הכין אותך לעובדה שמדובר במתלמד, מה שהופך את הילד שלכם לשפן ניסיונות ומוסיף עוד אלמנט של סטרס לימים הראשונים בבית. את מצפה ממנו לתקתק החתלות, להריץ מקלחות, להאכיל, להבדיל בין בכי של רעב לבכי של גזים, לקום בלילה, לשיר שירים, להקריא סיפורים, לעזור בעבודות הבית, להמשיך ללכת לעבודה כרגיל, להתמודד עם התנודות ההורמונליות שלך וכמובן גם לתמוך בך נפשית, כי את ממוטטת. את מצפה ממנו את כל זה לא רק בשם השוויון, אלא גם בשם הזוגיות כי סליחה, אתה לא רק אבא, אתה גם בן-זוג, שכחת?
אלא שבניגוד אלייך, הוא חסר את האינסטינקטים, את האינטואיציות ואת החיבור הטבעי לילד שלכם ולכן מה שהוא אמור מבחינתך לעשות בעיניים עצומות עם יד קשורה מאחור, הוא פשוט לא יודע. למעשה, בדיוק במקום שבו את צריכה אותו עמיד, חסין, בטוח ונוסך בטחון, הוא די מבולבל וחסר אונים. בזהירות רבה הוא מגשש את דרכו באפלה ועד שימצא אותה הוא מצפה דווקא ממך להיות עמוד השדרה של ההורות, כי מי כמוך מבינה בזה? הרי את מומחית מבטן ומלידה: הילד שלכם גדל בתוכך, ליבו פעם בתוך ליבך, את אמורה להכיר אותו, להבין אותו, לגונן עליו, לזהות את צרכיו מבעוד מועד, לדאוג לספק אותם ובכלל, אמא יש רק אחת, לא? אז מה את רוצה מאבא?
אז זהו, שאת רוצה ממנו. כל כך הרבה את רוצה ממנו ולכל כך הרבה את מצפה ממנו, עד שאין סיכוי שהוא יעמוד בציפיות ולא יאכזב אותך. אבל אמא'לה, אל תכעסי. אם הוא לא קם בלילה זה בגלל שהתדר 24/7 שנפתח אצלך פשוט לא קיים אצלו. אם הוא שכח להחליף חיתול זה לא כי הוא חסר אחריות, אלא חסר מודעות. אם הוא לא שותף לדאגות שלך ולחרדות שלך, זה לא כי לא אכפת לו, זה כי הוא לא מתעכב. הוא ממשיך הלאה. גבר, לא? אם הוא מצליח להתנתק ולעשות משהו לגמרי אחר, כמו להתרכז בסרט טוב, לקרוא ספר, לעבוד על המחשב, זה לא כי הוא מתכחש, זה כי יש לו פרופורציות, תודה לאל. את עוד תזדקקי להן בהמשך. ואם הוא מזייף ב"שפן הקטן" זה לא כי הוא מחפף, זה כי הוא אבא.
הוא לא יכול לעשות את זה כמוך, אמא יש רק אחת.
כן, עם כל הכבוד לשוויון, אבא הוא לא אמא שנייה, לטוב ולרע. מעכשיו ולאורך כל החיים, תיווכחי שוב ושוב שיש הבדל. אמא זו אמא, אבא זה אבא, והאבא הזה אוהב, מסור, מדהים, אכפתי ובעיקר נורא נורא משתדל. אז במקום לכעוס, תשתדלי לעזור לו. הרי את כאן המומחית מבטן ומלידה. הוא, כאמור, רק מתלמד.