את "המלכה אן מתהפכת שנית" – שולחן שעשוי מגובלן ישן שמצאתי ברחוב ומשאריות פלטות שנחתכו לרגליים בסגנון המלכה אן – יצרתי לתערוכה "קיימות או נמות". הגובלן, אותו מצאתי זרוק על אחת המדרכות באשדוד כאשר נסעתי לראות את החלל בו תוצג התערוכה, קיבל חיים חדשים וקריצה הומוריסטית וחזר אל נקודת המוצא שלו – אשדוד – בשימוש שונה.
.
.
שעת אחר צהרים באחד מימות השבוע. על קו הטלפון הציגה עצמה גברת א'. בהתרגשות רבה היא סיפרה לי על כתבה במוסף סיגנון של מעריב בה מופיע צילום של שולחן הגובלן שהצגתי ועל הרגשות שהוא עורר בה. בבית אביה, שנפטר בדיוק שנה לפני כן, היה תלוי גובלן שאמה רקמה ונראה בדיוק כמו זה שבתמונה. אותו גובלן הושלך יחד עם עוד תמונות וחפצים בעת שיפוץ שהיא ערכה בבית ועכשיו, למול תמונת השולחן, כל זכרונותיה התעוררו והיא תהתה האם יכול להיות שזה הגובלן של אמה. חוסר ההתאמה בין התאריכים והמקום בו היא השליכה את החפצים של הוריה למול המקום בו אני מצאתי הגובלן סימנו סיכוי קלוש, אך למול התרגשותה הרבה לא יכולתי לסרב לבקשתה לבוא ולראות את השולחן.
בוקר יום שישי. גברת א' מלווה בבעלה מתבוננים בשולחן. על פי זיכרונה כך בדיוק נראה הגובלן בבית אביה. היא מוציאה סט תמונות ישנות שצולמו בסלון המשפחה. גובלן זהה לזה שמצאתי נראה תלוי ברב הדרו על קיר הסלון שבתמונה. מרגש. מבט מעמיק יותר בתמונות וניסיון להתגבר על טשטוש הפרטים בצילום הישן העלה הבדל בגימור המסגרות – זו של הגובלן שמצאתי מתברכת בקונטור זהוב ואילו המסגרת על הקיר בבית הוריה של א' חומה בלבד. למול הרצון של א' שזה יהיה הגובלן של אמה על כל המשמעויות שהיא ייחסה לו, היה ברור שזה גובלן זהה שממוסגר מאוד דומה, אך לא זה ששייך למשפחתה. הזיכרונות והרגשות שעלו בגין המפגש עם הגובלן עוררו בא' את הרצון לקחת את השולחן גם ללא השיוך המשפחתי. הצעתי לה לנצל את סוף השבוע, לחשוב בשקט ולא בתוך סערת הרגשות וההתרגשות ולחזור אלי בתחילת השבוע.
הריחוק עשה את שלו, ההכרה שזה אינו הגובלן של אמה חלחלה ובטלפון בתחילת השבוע היא הודתה לי על ההבנה והסבלנות ואמרה שהיא החליטה שמאחר וזה אינו הגובלן של אמה היא תוותר. "המלכה אן מתהפכת שנית" נארז והועבר למקום אחר, אבל הסיפור על כוחם של חפצים והתמונה המשפחתית בסלון משפחתה של א' , בו תלוי גובלן אחד מתוך רבים שנרקמו על ידי אמהות שונות בבתים שונים, הם כאן כדי להשאר.
.
.
.
