השילוש הקדוש

העץ, אליו נחשפתי בנגריה של אבא משחר ילדותי מהווה לי בית של ידע אינסופי ביצירה. הצבע, שנכנס לחיי בסערה כשסיימתי את לימודי התואר בעיצוב והתחלתי לתכנן בתים, היה הפנס המכווין שלי שהראה לי את דרכי ומאז הפכתי גם ליועצת צבע בחברת "טמבור" והטקסטיל, הטקסטיל הוא החום והקירבה שאני מביאה איתי, רק אספר שהכרתי אותו לגמרי במקרה כשהתגלגלתי לצוות מערך הניהול של רשת חנויות ZARA בארץ, עת הקמתן של שלושת החנויות הראשונות ובראשן חנות הדגל ברמת אביב, שהיתה לי בית במשך 3 שנים.

טקסטיל הוא החום והקירבה שבבית צילום: אלבום פרטי

צבע זה החיים. כמה פעמים שמעתם אותי צועקת את זה לעולם ועדיין בכל פעם שאני לבושה בטי שרט וג'ינס יהיה מי שיגיד מה קרה? היום את לא צבעונית? רגע. לא כל יום אני קמה במוד צבעוני ולפעמים בא לי ככה נטורל ובלי יותר מידי פנפונים, מקסימום זורקת גוונים ממנו באקססוריז שלי. כי להיות צבעונית לא אומר שבהכרח צריך ללבוש בכל אאוטפיט את כל גווני המניפה לדורותיה בו זמנית.

מתוך סדנת הצבע שלי למעצבות מתחילות צילום: ריקי זהבי

לא נולדתי צבעונית אולי להיפך אבל עם השנים מערכת היחסים שלי עם הצבע התחזקה והתקרבנו פלאים. ראיתי את יכולותיו המופלאות והראשונה שבהן היכולת לשנות חיים. בתים. משפחת הצבעים, משפחה גדולה, כל צבע מביא איתו מנעד שלם של תכונות. צבעים הם רגשות, צבעים הם ריחות, צבעים הם מניפולציות, צבעים הם חוויות. (עוד על צבעים ושילובם בעיצוב הבית כאן בפוסט)

בית צבעוני בעיצובי צילום: עומרי חת

אבל לפני הכל אני צבעונית בלב, צבעונית בהוויה, צבעונית בשמחה המתפרצת שלי כשאני מביעה התרגשות או כשיש לי רצון עז לעשיה, צבעונית בתשוקה הבלתי מתפשרת שלי – להכניס צבעים לחיי אנשים שאני מלווה – להכניס שמחה לבתים כדי לשפר את החיים. (על בתים וצבע בראיון איתי בערוץ 12) כמו שלכל אדם יש סיפור חיים משלו, עבר, הווה ועתיד כך גם הבתים, הקירות והחללים אותם אני פוגשת במסגרת עבודתי כמעצבת פנים. בעוד שלאנשים יש יכולת לספר את סיפורם, לבקש לעצמם עתיד טוב יותר, הבתים יכולים רק לבטא בגופם את עברם וההווה. העתיד, לא בידיהם. כל מבנה הוא סיפור, כל חדר טומן בחובו סוד כמוס וכל קיר הוא עדות. לכן כשאני מגיעה לבית בפעם הראשונה אני קודם כל מרגישה. מנטרלת את הראש ונותנת לבטן להיכנס לפעולה. לפעמים מרגיש לי שהקירות מבקשים שינוי קיצוני ולפעמים הם כמו אומרים לי "עזבי אותי, תעברי לאחרים" ויש כאלה שצועקים אלי "מייקאובר, רויטל תעשי לי מייקאובר". אז אני חושבת "אם אנשים יכולים לעשות שינוי באמצע החיים, אז למה הבתים לא יכולים?

חדר משפחה בעיצובי משלב צבע וטקסטיל צילום: עומרי חת

אנשים הולכים לטיפולים, סדנאות, קוראים ספרים ומסתגרים במנזרים, מחפשים משמעות ודרך חדשה לצמוח ולעשות שינוי שיביא לטוב בחיים ובתוך כך הכי טבעי שידרש להם גם שינוי בסביבת המגורים והמחיה שיתמוך בתהליך האישי ושתיהיה הלימה. כשם שלנו בני האדם יש נקודות שפל בחיים כך גם הבתים עוברים נקודות שפל בעצמם. הבראה, החלמה והתפתחות מיוחסים גם לבתים ולא רק לנו האנשים. כך הבנתי עם השנים שכשאנחנו עוברים שינוי פנימי אנחנו זקוקים לשינוי סביבתי. אדם שאין לו הרגשת שייכות למקום, לא יזום עם המקום שיתוף פעולה. יחסי הגומלין ביניהם הם קרקע פוריה לחיים טובים. מתוך ההבנה הזו החלו להגיע אליי לקוחות המבקשים להכניס שינוי ומוסרים בידי את ביתם, כחומר ביד היוצר. בתים יודעים להתמסר בדיוק כמו אנשים. לפעמים עוטים על עצמם מגננות ולא חושפים את כל האמת. קיר שמסתיר חלל כלוא, חדר שהורידו ונשארה ממנו קורה שמחזיקה תקרה ומהווה עדות ועמוד שממוקם באמצע החלל ולא קשור לכלום ומגלה בהמשך שיש לו תפקיד מרכזי ולא סתם הוא עומד שם, הם רק חלק מההפתעות שמזמנים לי הבתים, כך שמאד מעניין לי תודה. תודה שאני זוכה כל יום לקום בבוקר ולהפיח חיים בחללים ולהעביר את משנתי למעצבים מתחילים.

מכירים בתים שמבקשים שינוי באמצע החיים? אשמח ללוות אותם עם מיטב התכנון והחומרים. סדנאות צבע למעצבים ממש כאן. מעניין אתכם עוד? חפשו אותי בפלטפורמות.