הריצה כמשל לחיים
התחלתי מוקדם מאוד,
היה קר, חשוך.
הרגשתי לבד.
התחיל אפילו לטפטף
אבל הייתי מוכנה, נחושה,
אחראית ומצויידת בהתאם.
ידעתי שנקודתית במרחב שסביבי אני אולי לבד
אבל מסביב – יש עוד הרבה אנשים כמוני.
דאגתי גם לשתף חברצה מרחוק, שתמכה בי כל הדרך.
המשכתי בריצה, בקצב מחושב, הדרך ארוכה.
הגשם התגבר והתגבר.
בחרתי להנות מהרגע, להסתכל על הדרך.
בלי מוזיקה. רק אני והמחשבות.
עוד קילומטר ועוד אחד ועשרה.
והנה הגשם מפסיק והדרך מתבהרת,
קצת קשה אבל שווה כל רגע.
חצי הדרך מאחוריי, עוד חצי לפניי.
10 קילומטר – הכל יחסי:
כי כשזה החצי , 10 זה ההתחלה הקלה.
השמש ממשיכה, עוד ועוד אנשים סביבי
ממש ממש כמוני ואני לא לבד.
נהנית מהנוף: לידי הים, השמים מעלי
הראש מתרוקן והלב מתמלא.
חמישה אחרונים, זמן למוזיקה
חמש דקות ותקלה: המכשיר מפסיק לנגן.
המוזיקה הפסיקה אבל אני ממשיכה
יותר טוב בלי. המנגינה נמצאת אצלי בלב
עוד כמה עצירות למים, ג׳ל אנרגיה בין לבין
והנה עוד קצת, עדכון אחרון לחברצה
קילומטר וחצי ודי.
היישורת האחרונה:
קשה. לוותר זאת בכלל לא אופציה
500
400
300
200
150
100
נו כבר
90
70
50
30
10
סיימתי! לא היה לי ספק.
עוד לפני שהתחלתי, היעד היה ברור
לא ידעתי כמה זמן, לא החלטתי בדיוק את הדרך.
אין לי שליטה על מזג האויר.
אבל עשיתי את זה! בדרך שלי.
חצי מרתון ראשון – מאחוריי
לצפייה בסרטון קצר – ליחצו על התמונה או כאן
את חצי המרתון הבא אעשה בוינה
אין על החיים האלה
שרק נהיה בריאים ונמשיך עוד ועוד
ב- 7-8/3/17 כל הנשים בארץ מסמנות לעצמן את קו הזינוק ויוצאות לחגוג התחלות חדשות, וגם אני אהיה ביניהן. היכנסי לפרטים נוספים ובואי לחגוג איתנו >> MY START LINE
