כבר התמרמרתי בעבר על מידות של בגדים אבל אז היה מדובר בבגדים רגילים.
מאז, עברתי לאופנת דריי-פיט שיותר מאשר לספוג את הזיעה, היא בעיקר הופכת אותך ליצור מחשמל עם בד רטוב דבוק לגופו.
בכל אופן, יש כ 15 מירוצים כבר מאחורי ויש תופעה שחוזרת על עצמה: מידת החולצות.
אתחיל מהסוף:
במחצית המקרים לפחות – המידות מעולות ותואמות את המציאות. העניין הוא שהמקרים שבהם לא, הם גם מבאסים וגם מעוררים תהיה לגבי מה יהיה הפעם.
יודעת שאי אפשר לרצות את כולם.
יודעת שצריך לכוון למכנה המשותף.
יודעת שאין אפשרות בתוך כל אלפי האנשים, להתחיל להתעסק עם החולצות.
כן, אבל:
חלק מהמירוץ זה ללבוש את חולצת המירוץ.
ואם לא במירוץ עצמו אז לפחות אחר כך בריצה בפארק או בחדר כושר. אחרת איך ידעו שאני רצה רצינית ולא סתם אחת?
ואני ריאלית. לא רושמת לעצמי מדיום. אפילו לא לארג׳, ברוב המקרים, מאז שהתפכחתי.
לפעמים מתלבטת בין אקסטרא לארג׳ לאקסטרא אקסטרא (אם קיים).
ואם יש קטגוריה של מידות גברים ומידות נשים, שוב דילמה לגבי הבחירה.
הנטיה הראשונית היא לבחור את מידת הגברים, שיהיה נוח אבל אז היה מירוץ שבו ההבדל לא היה במידות אלא לגמרי בחולצה. שחורה עם שרוול קצר לגברים ולבנה עם שרוול ארוך לנשים. אתם יודעים איך זה נשים: תמיד קר להן.
אני מבינה גם שלא אמורים לרוץ עם שקים אלא שהחולצה תשב על הגוף. אבל היי, יש לשבת על הגוף ויש להתמזג לתוכו ואז להראות כמו גברת ברבאמא בתמונות.
לכו על המכנה המשותף של הרוב. בסדר.
תגדילו ראש ותציינו באתר שמידות החולצה הן בגזרה צמודה ואז נדע לקחת מידה (או ארבע) יותר.
אבל אם כל זה לא, לפחות – וזה המינימום, תאפשרו למסודרות שבאות לאסוף את הערכה באיסוף מוקדם, להחליף את המידה אם מסתבר שהחולצה קטנה מידי.
לא כי אתם חייבים.
לא כי שילמתי על המירוץ.
אלא כי זה הדבר ההגיוני לעשות.
אני ארוץ בכל מקרה. עם או בלי חולצת המירוץ, אבל אשמח להרשם פעם הבאה ולגלות שיש לי אפשרות בחירה ושהחולצה היא לא המכשול העיקרי בתוך כל העסק הזה.
כי יש רצות דקיקות וחטובות.
ויש רצות שלא.
וזה בסדר.
בתמונה: מגוון חולצות שברשותי. חלקן אחלה, חלקן פחות.
