אאאאאאאאאאלף

ככה הכל התחיל.

בעקבות עוד מתכון בריא, טבעוני ויפה שהעלתה אורלי כהן מהבלוג "חיים וטעים".

המתכונים שלה תמיד צבעוניים ועושים חשק, בעודי אוכלת איזה בורקס (סתאאאאם, טוב! לפעמים)

והפעם: סלט בטטה ועדשים שחורות.

לא מצאתי את שקית העדשים במקפיא.

וגם ככה מדובר בעדשים ירוקות (ככה כתוב, אני לא באמת מבדילה בינהם).

אז החלטתי לזרום.

ככה רוב המתכונים שלי.

בערך.

זה מה יש. תזרמו.

בישלתי כוס אורז. אבל לא אורז לבן.

במסגרת מגמת הבריאות, שמתרחשת אחת ל…

בין מתכון שחיתות אחד לשני, רכשתי אורז משלושה סוגים:

מלא

אדום

שחור

אז בישלתי אותם ביחד.

רוב האורז היה אורז מלא.

כמו בתמונה שתראו בהמשך.

על כוס אורז שמתי שתי כוסות מים ולא כוס וחצי כמו בדרך כלל

ובקיצור – שהאורז יהיה מכוסה כולו במים ועוד קצת.

זה בגלל שהאורז השחור מתבשל במהירות של צב עם נקע ברגל.

היתרון – אם תשרפו אותו, גם ככה לא ישימו לב (-:

ולעניינו.

בישלתי אותו הרבה.

כמה הרבה? עד שכל המים התאדו.

מה הבעיה?

האורז המלא הפך למחית ולמעשה כל התבשיל נהיה קצת פאצ'קה ולא יכולתי לערבב אותו

עם הבטטה והאפונה.

מה? מי? איזה בטטה? איפה אפונה?

אז ככה:

חתכתי בטטה לקוביות קטנות (כן,היא נראית ככה כמו גזר. אם תחליפו את הבטטה בגזר לא יקרה כלום).

הוצאתי מהמקפיא אפונה.

הנחתי את הבטטה והאפונה ברשת אידוי,

מצרך הכרחי לשלב המוצקים אצל ילדים, במיוחד בילד ראשון, שממש משקיעים 🙂

אז מה יש לנו?

בטטה ואפונה מאודים.

אורז מ- 3 סוגים, במצב צבירה "מבושל היטב".

בשלב הזה הבנתי שסלט רענן לא יהיה כאן.

מה עושים?

מאלתרים.

הולך? יופי

לא הולך? קיבינימאט.

לקחתי קערה, שמתי בתוכה:

שני שליש מהאפונה והבטטה.

את כל האורז

שיבולת שועל מהירת הכנה שנשארה לי מהעוגיות שהכנתי,

גם הן של אורלי כהן.

ואם לא הכנתם אותם עדיין – אתם פראיירים.

שומשום שחור שקניתי בחנות תבלינים אמיתית אחרי שבמכולת

הסתלבטו עלי ואמרו שאין דבר כזה שומשום שחור

וששומשום שחור זה שומשום רגיל ששרפו אותו. (כמה "שינים" במשפט אחד, יאללה)

הוספתי גם קצת (כפית?) חומץ אורז (לא ידעתי שיש כזה דבר אבל בועז בעלי המתוק והמוכשר, משתמש בו לסושי שהוא מכין).

הוספתי גם כף סילאן. למה? לא יודעת. התחשק לי.

מלח מוסיפים תמיד (או שלא, איך שבא לכם).

ועכשיו – מערבבים היטב עם הידיים.

הערה חשובה!

תעשו לעצמכם טובה ותמתינו שהאורז יתקרר.

לא תעשו את זה?

תעמדו עם ידיים שורפות ועליהן דבוק אורז רותח. כמוני.

אז המתנתם יפה שהאורז יתקרר מעט וערבבתם את התערובת.

אני לא מעכתי לחלוטין את כל האפונה והבטטה, רק קיווצ'צ'תי אותם.

בשלב הזה, אחרי שהכל מעורבב, מומלץ ורצוי להכניס את התערובת למקרר, שתתאפס על עצמה

ותפנים שהיא צריכה להשאר מחוברת.

אני לא עשיתי את זה.

לא היה לי זמן.

התוצאה: חלק מהקציצות התפרקו לי.

אם תלמדו מהנסיון שלי ותקשיבו להנחיות, אני מניחה שלכם זה לא יקרה.

ממשיכים.

הוצאנו את התערובת מהמקרר.

עכשיו עושים כדורים קטנים + מעיכה קלה לצורת קציצה.

אני טיגנתי.

מניחה שאפשר גם בתנור. לא יודעת. לא ניסיתי.

חיממתי שמן במחבת.

טיגנתי את הקציצות.

מכיוון שכל המרכיבים כבר מבושלים (חוץ מהשיבולת שועל), אין צורך בטיגון ארוך,

רק שישחים קלות.

זהו.

מוציאים ומניחים על נייר סופג.

ועכשיו לשלב האהוב, עם מילה שלפני לא הרבה מאוד זמן בכלל לא היתה בלקסיקון שלי:

מצלחתים.

כי אוכל קודם רואים.

ואם הוא מוגש יפה אחרי שהוכן וסודר באהבה, הוא יהיה טעים יותר.

יוצאים מן הכלל: הבשלנים. להם מותר לטעום תוך כדי בישול, בעמידה, מעל הסיר.

רק לא לטעום ולהחזיר את הכף לתוך הסיר כי אז תרגישו את מבטה היוקד

של סבתא שלי (היקרה, ז"ל)

ששנאה, שנאה! שעושים את זה.

איפה היינו?

אה, בצילחות.

לוקחים רינג (מוצר שרוכשים ברגע שמתחילים להשתמש במונח צילחות)

מניחים אותו על צלחת ובתוכו מסדרים את האפונה והבטטה שהשארנו בצד (בהנחה שהקשבתם להוראות והשארתם בצד).

מעליהם מניחים 2-3 קציצות.

מפזרים מעט פטרוזיליה.

מעטרים בפרוסת תפוז.

ולקישוט – תפוזים סינים שנראים ממש יפה אבל חמוצים מוות.

זהו. בהנחה שלא טעיתי, מדובר אכן בפוסט טבעוני.

צמחוני הוא בטוח כי לא מעורבים במתכון הזה צאצאים והורים.

גם לא חלב וביצים. אז כנראה שהוא אכן טבעוני.

תקנו אותי אם אני טועה.

(בעדינות, כן?)

מצלמים.

מעלים לפייסבוק.

קוצרים מחמאות.

עושים משלוח לטועמת הראשית וממתינים לאישורה.

לאחר האישור – מעלים את הפוסט הטבעוני הראשון.

לבריאות.

מבטיחה לאזן בקרוב בשחיתות כלשהי או איזה משהו בטוסטר.

מי כתבה פוסט אופטימי? מי???

פעם אחת לא הזכרתי כאן את המילה הזאת עם השורש:

זאת שאחרי גימל

זאת שלפני למד

זאת שהתחלתי איתה את הפוסט – שם למעלה.

תודה ושלום.

מוזמנים לעקוב וכו' וכו', אתם כבר מכירים את הנוהל.