ואיך הקשר עם הנכדים?
פעמים רבות נבחין בחוסר עניין כלפי הנכדים, שבעבר הכניסו כל כך הרבה שמחה ואור!
האם יש מה לעשות?
אני ממליצה לחבר בין תחומי העניין שעדיין קיימים לבין הפעילות עם הנכדים.
סבתא שעיקר עניינה היה העבודה שלה ומצאה עניין רק בפעילות אינטלקטואלית, אולי תשמח לספר לנכדים על עברה בתנועת הנוער או מה היו הערכים לאורם הלכה ושעיצבו את האדם שהיא. אני מאמינה שאם יינתן לה המקום, היא תרגיש חשיבות בלימוד והעברת הדברים החשובים לה ותהיה מוכנה לשתף פעולה.
סבא שמאד מחובר לעבודה בגינה, אולי ישמח לשתול עציצים עם הנכדים תוך כדי הדרכה איך כדאי לעשות את זה בצורה הטובה ביותר.
פעילויות נוספות: אמנויות מסוגים שונים, אפילו צביעת ציורים מוכנים. אפשר להתייעץ עם סבא/סבתא בבחירת הצבעים, למשל.
הכנת עוגיות יחד (ללוש ככה? זה עובי מספיק של בצק?)
טיפול בבע"ח
ועוד ועוד, כיד הדמיון הטובה.
כמובן שהפעילות צריכה להתאים ליכולות הן של הילדים והן של הסבא/סבתא הדמנטיים כדי למנוע תסכולים וכעסים.
(בהקשר זה ממליצה בחום על הספר של תמר דשבסקי: אור בשכחה. תמר נותנת בספרה מגוון רחב של רעיונות לפעילויות משותפות עם סבא/סבתא הדמנטיים… גילוי נאות: אין לי קשר עם תמר ורכשתי את ספרה מתוך עניין מקצועי).
הערך המוסף הוא גם בחיזוק הקשר בין הנכדים לסבא/סבתא וגם בחיזוק הערך העצמי – עדיין הם ברי סמכא בתחומים שחשובים להם. עדיין דעתם חשובה. עדיין יש להם מה לתרום…
חשוב להישאר באיזור, לשמש כמתווכים במידת הצורך ולוודא שכל הצדדים נהנים ומפיקים את המירב מהפעילות המשותפת.
מוזמנים לשתף עוד מההתנסות שלכם…
וכתמיד – מוזמנים להוסיף לשאול ולהתייעץ, כאן וגם בפרטי.
גלית
