טהרן תחנה אחת בדרכו של אבי במסע להצלת חייו מפולין לישראל מפני הצורר הנאצי.
ואני בתו דור שני ל "ילדי טהרן" דור שני לשורדי שואה
על הקיר בבית הורי שנים רבות תלויה שקית לבנה ובתוכה עוד שקית חומה שבתוכה ארנק מחליד שהגן על מסמכי הזהות של אבי. השקית שהייתה תלויה על צווארו מתחת לחולצה הבלויה ועליה שמר מכל משמר.
השקית שאת סיפורה אני מכירה מאז הייתי ילדה קטנה
השקית שעל הקיר בבית הורי
זה היה כל רכושו עלי אדמות בשנים בה שלט הצורר הנאצי באירופה.
מירוסלב אשר בפולין יצא אבי עם שאר בני המשפחה למסע להצלת חייהם אל הלא נודע.
שלוש וחצי שנים של מסע הישרדות
ילדים רכים בשנים במסע מפולין אל סיביר אשר ברוסיה ומשם אל סמרקנד שבאוזבקיסטן בניסיון להציל את חייהם וחיי בני משפחותיהם, מסע בו איבדו את הוריהם ובני משפחה אחרים.
שנים של רעב, קור ומוות של בני משפחה עברו עליהם בסמרקנד.
בשנת 1941 הוחלט לפנות את צבא אנדרס הפולני מסמרקנד לאירן ויחד איתם פונתה אוכלוסייה פולנית אשר כללה את ילדים יתומים אותם אספו מבתי יתומים, מנזרים וחושות בהן חיו. בין הילדים שנאספו היו ילדים יהודים שהתחזו לנוצרים כדי להמשיך לחיות וביניהם היו גם אבי ואחיו שהמשיכו יחד במסע להצלת חייהם.
טהרן תחנה אחת בדרך, תחנה אחת במסע בה הוקם בית יתומים יהודי אליו אספו פעילי הסוכנות היהודית את הילדים היתומים במטרה להביאם לישראל הילדים ומכאן שמם "ילדי טהרן ".
בשמונה עשר לפברואר 1943 תם מסעם של 716 ילדי טהרן בתוכם אבי ודודי בהגיעם לארץ ישראל. מסע של שלוש וחצי שנים ארורות וקשות כדי להמשיך לחיות.
מסעם היה פעילות הצלת ילדים ייחודית וראשונה מסוגה בשואה. פעילות שאינה מוכרת לרבים בארץ. פעילות שאינה נלמדת בבתי הספר על מנת לזכור ולא לשכוח.
מסע של 716 ילדים יתומים, ילדים שורדי שואה שגם בהגיעם לישראל חייהם לא היו קלים.
הילד עם העניבה במרכז התמונה זהו אבי ביום בו הגיע לישראל בתום המסע של "ילדי טהרן "
אני דור שני ל"ילדי טהרן " ובפעם הבאה כשאומר לכם זאת אל תשאלו אותי אם נולדתי בפרס או אם הורי מפרס ואל תאמרו לי כי איני נראית כבת לעדה הפרסית.
אני בת של שורד שואה מ "ילדי טהרן" הכותבת ומספרת את סיפורו של אבי ז"ל ולמען לא ישכחו את מסעם של 716 ילדים שעברו את הנורא מכל ושרדו ורבים מהם כבר אינם איתנו כדי לספר את סיפור חייהם.
וכמו שנכתב בשירו של נתן אלתרמן :
"גם אחר שירבו הם שנים ויזקינו,
גם אחר שהזמן ישנה תארם
ויעטרם קרחות וזקנים שילבינו,
יקראו הם עדין ילדי טהרן…"
הפוסט נכתב לזכרם של אבי יהודה ז"ל ודודי יעקב ז"ל לבית לקס שלעד יקראו "ילדי טהרן"












