לפני שנה וחצי הוא אמר לי "אני רוצה להיות לבד, אני זקוק לזמן לעצמי". בקשה פשוטה וקטנה זו עוררה אצלי מחקר עומק על המתח בין חופש לזוגיות ורק אלוהים יודע כמה אני אוהבת לחקור (או יש שיאמרו לחפור) ולהעמיק….
המשפטים הטובים ביותר לעבוד איתם הם אלו שמעוררים בנו רגש (כעס, עצב, תסכול, ועוד). יאמר לזכותי, הרגשתי את כל הכתוב לעיל וכמאמינה גדולה של ביירון קייטי ("העבודה") החלטתי שאתחיל לבחון בתוך עצמי מה אוכל ללמוד מהתלונה של בן זוגי. ואכן כך היה, הנושא העסיק אותי רבות. בשנה וחצי האחרונות התבוננתי המון על המתח הזה שבין חופש לזוגיות:
איפה אני חופשייה?
איפה אני מאפשרת חופש?
איפה אני מקבלת חופש ואיפה לא?
היכן ביטוי המחויבות בזוגיות (בית, מפגשים, שיחות) בונה את הקשר ואיפה זה הורס?
שמתי לב שעם הזמן הרצון לחופש בכל היבטי חיינו, הופך ליותר ויותר חשוב. גברים ונשים כאחד מבקשים לבטא את החופש והאינדיווידואליות שלהם, מי יותר ומי פחות. כל אדם באשר הוא שואף להיות חופשי, חופשי לעשות מה שנראה לו, חופשי להחליט, חופשי לדבר.
כידוע, כשאנחנו מתבוננים על משהו הוא ישתקף בכל תחומי חיינו. פגשתי עוד גברים ונשים שמתמודדים עם הסוגיות הללו. הן בקליניקה והן בקרב חברי. דרכם הבנתי שיש נושאים נוספים שמתחברים למתח הזה בין זוגיות לחופש. הפחד לאבד את בן הזוג. אם אאפשר לו יותר מדי חופש אולי הוא ילך למישהי אחרת?
ואז עלתה שאלה נוספת: מתי להרפות ולשחרר ומתי לעמוד על שלנו?
שמתי לב שיש אנשים שיעדיפו להישאר לבד מאשר בזוגיות מהחשש לאבד את זהותם או למסור את החופש שלהם לידי מישהו אחר. והכי מפתיע הוא שהבנתי שכשאדם נמצא בתחושה הזו, קרוב לוודאי שהוא צודק. קרוב לוודאי שהוא עלול לאבד את זהותו, קרוב לוודאי שכדי לא לאבד אותה הוא יצעק וירקע ברגליו. ופתאום קרה לי משהו והבנתי את בן זוגי. ראיתי את הכל מנקודת המבט הזו.
מחקר של שנה וחצי הניב תוצאות רבות.
- זכיתי להכיר את ה"תלותיות" שבי וללמוד כיצד להתיידד איתה.
- זכיתי לחפש את החופש שלי, שכל עוד לא הענקתי אותו לעצמי, גם לא קיבלתי אותו.
- גילית את גבולות החופש שלי והרצון שלי.
- גיליתי שכל אחד מגדיר חופש מנקודת המבט שלו והיכולות שלו באותו רגע נתון.
מבחינתי, מיצוי החופש הוא להיות מי שאני בכנות, מול עצמי ומול הסביבה.
זה מאפשר לי להרגיש קלילה, אוהבת ומכילה.
לדעתי,
אפשר לחיות בחופש בזוגיות,
אינדיווידואל יכול לעשות הכל בכל רגע נתון, הכל תלוי בבחירה שלו. כדי לבחור צריך לשאול את עצמנו, מה באמת את/ה רוצה? (לברר צרכים אישיים גלויים וסמויים).
למשל: כששתי אפשרויות עומדות בפנינו, כמו הרצון להיות בזוגיות והרצון לשמור על החופש האישי ואז אנחנו מתפשרים על זוגיות שלא מתאימה לנו, כי לא יצרנו את האפשרות החופשית שאנו רוצים בה, לפי הצרכים, הערכים והעקרונות שעליהם איננו מוכנים לוותר. התפשרות זו לבסוף תיצור תסכול וכאב, דבר שיגרום לקלקול בקשר עצמו כי תמיד נאשים את הצד השני שהוא לכאורה “לקח” לנו את החופש. לבחור בפשרה זוהי גם בחירה, להחליט לא להחליט זוהי גם החלטה, ההבדל היחידי נמצא רק במחשבה.
כשלא בוחרים, אז מתפשרים ואז חשים סבל.
כשמייצרים בחירה חופשית מתוך מודעות ואומץ, בוחרים מתוך חופש פנימי שמאפשר קלילות בזוגיות ובחיים בכלל.