אתי החיים משחק הרבה , מאת דוד גרוסמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
"אני עלה נידף ברוח, יותר נכון הציפור הזאת שאף פעם לא נוגעת באדמה? ברח לי השם שלה …"
"אלבטרוס, אבל זאת סתם אגדה, היא כן נוגעת באדמה לפעמים"
"אני, אם אני נוגעת – זה רק בשביל לקחת תנופה ולהתרומם שוב"
אמנם זהו ספר חדש של גרוסמן, אך כה רבות כבר נכתב עליו.
על אנשים, ביחד ולחוד, אוהבים ובודדים.
ורה היא אשה כבת 90, מלאה באנרגיות וכל כולה אומרת חיוניות . היא מתגוררת בקיבוץ, עם משפחתו של בעלה (השני) שנפטר לא מכבר. בנעוריה , ביגוסלביה , נאסרה על רקע פוליטי והוגלתה אל אי שהוא מחנה ריכוז לנשים, הותירה את בתה היחידה לנפשה וגרמה לה טראומות עצומות. לאחר שחרורה עלתה לישראל עם בתה והתיישבה בקיבוץ ונישאה לאלמן . הבת המשיכה לסבול מהריחוק של האם וכשבגרה בעצמה ילדה בת אך גם היא התנכרה לבתה.
שלושה הדורות נוסעים ליוגוסלביה להיכרות עם העבר ועם עצמן.
זהו ספר המתבסס על סיפור אמיתי ששמע גרוסמן ממקור ראשון ,ויש לי תחושה שדוקא בגלל הסיפור האמיתי והמחוייבות של הסופר לעובדות ולגיבורה , הוא לא נטל את החירות המותרת (והמתבקשת) כדי לבטא את הסופר שבו, ולדעתי יש כאן פיספוס.
אין ספק , דוד גרוסמן יודע לכתוב. הוא סופר בחסד
כל דבר שהוא כותב שווה קריאה. לכל דבר שהוא כותב יש איכות משובחת.
וכך גם כאן .
נקרא כספר דיגיטלי באפליקציית EVRIT
