זוכרים שלפני חודש, יעקב, המורה לסקסופון של הגדול, הלך לעולמו אחרי מחלה קצרה אך קטלנית. מיד אחרי הלוויה הגדול העלה רעיון להפיק קונצרט לזכרו, יחד עם ההרכב שיעקב כל כך אהב וטיפח. ביום שני האחרון התקיים הקונצרט, היה כואב, מכובד ומכבד, הגדול ושאר חברי ההרכב עשו באמת עבודה יפה, הפיקו וניגנו בקונצרט, אין לי ספק שיעקב היה גאה בכל אחד ואחת מהם !
רובנו מתלוננים על ה"דור הצעיר המנותק", לפעמים אולי בצדק, אבל יש מקרים, רבים, בהם הם מוכיחים לנו כמה הם יכולים, לעשות הכל, לבד, מכל הלב, אם יש מטרה שחשובה להם ויעד שצריך להגיע אליו, הם יעשו, יתאחדו כקבוצה ויגיעו למטרה יד ביד.
כל הכבוד, וכפי שהתחייבתם, המשכיו את המורשת וההרכב של יעקב לעוד שנים רבות!
כמה מילים ותמונות מהקונצרט לזכרו ….
יעקב,
היה לנו את הכבוד להיות מאלה שהותרת בהם סימן!
לפני היותך מוזיקאי, איש תרבות, מחנך ומורה לחיים, היית יותר מכל בן-אדם.
אמיתי, רגיש, ישיר, בוטה, חכם, מצחיק ותרבותי. הדאגה שחשת לתלמידיך, גם אחרי שסיימו את שעות השיעורים, טיפלת בהם וטיפחת אותם, דאגת להם, השקעת בהם מזמנך ומרצך ללא לאות. התקשרת כשמשהו לא נראה לך, כשהם לא דיברו, כשהם לא ענו, את כל הטלפונים זכרת בעל פה מבלי להתבלבל. כל אחד ואחת קיבל יחס עם הרבה סבלנות וסובלנות. אבל בעיקר האמנת בהם. וכל מי שלמד אצלך וכל מי שנגעת בו, יודע את זה, כי זה נשאר אצלו בלב.
רק מי שהכיר אותך, את יעקב האדם והיה קרוב אליך, ידע להעריך אותך ואת יכולותיך.
לא פרידה היא זו, שכן אתה נשאר אתנו בחיינו, בזיכרוננו ובדרך חיינו וחיי ילדינו, אלא הבעת תודה והערכה לאישיות ומחנך גדול.
צר לנו שלא אמרנו לך את זה מספיק בעודך בחיים, בפניך, אלא רק אחרי מותך.
יעקב היקר, כל משפט שאמרת לנו חקוק על ליבנו והדרך מובילה את ילדינו קדימה, להמשיך להוקיר את המוסיקה, כל אחד בכלי האהוב עליו!
לעולם לא נשכח אותך!
תודה לך מקרב לב, אדם יקר ואהוב.
רצישבת הבוקר הייתה (אורנה …תגידי שאת עושה את זה בכוונה) ריצה בחוף הים – מאשדוד לניצנים וחזרה, 10 ק"מ…
כמה תובנות:
- 10 ק"מ – קטן עליי – כששאלו אותי למה לא באתי עם תיק מים, עניתי שקטן עליי 10 ק"מ….בשביל זה לא מוציאה את התיק מים לריצה, מספיק בקבוק קטן.
- כששאלו אותי מה אני עושה ללא נעליים בחול (כן, כן ….כל הקבוצה כבר יודעת שחולות ואני לא בחבר'ה, אפילו לא שלום-שלום), עניתי שנראה מישהו החליט שהטיפול הכי טוב בלא לאהוב חול ומי ים…הינו הרבה חול ומי ים…בנתיים, בצורה מאד מוזרה…זה עובד.
- 10 ק"מ – קטן עליי….באמת אמרתי, אבל יותר מזה …זה מה שהרגשתי בסוף הריצה…
- אחרי שעה ריצה יחפה בחול, הרגל השבורה כואבת, מאד כואבת (אפילו כמה ימים ארוכים ורצופים על עקבים לא כואבים ככה).
- 10 ק"מ – קטן עליי…מחכה ליום שארגיש אותו דבר אחרי 20 ק"מ….
- בייבי מדוזות – פגשתי אותן פעם ראשונה …
שאלו אותי השבוע "למה את כותבת? למה את משתפת את המחשבות שלך ומה שעובר עליך עם כל מני אנשים שאולי את אפילו לא מכירה?"….שאלות טובות…תחשבו גם, תשובות בפוסט הבא…
#לאן_את_רצה_TantiRoza
