אלוהים איך אני אקרא לו את הספר הזה?
בהיתי בסיפור שקיבלתי מחברה,מנסה להסביר לילדי,למה אמא ואבא מתגרשים.
לא זה ממש מדכא, אצלנו זה היה אחרת, חוץ מזה שלא צעקנו לפני הילד ושרנו לו כל היום שירים…..
טוב נו אולי קצת נחנקנו.. אבל שרנו!!!
אה כן נכון ,לפעמים בלילה לא ממש נרדם ,אז מה מלא ילדים בטח לא נרדמים.
ויום המשפחה מי בכלל יכול היה לעבור את זה, "כל ילד צריך להביא תמונות של המשפחה"..שלחה הגננת הודעה , אז לא הלכנו כי מה, נביא לו תמונות משותפות שיזכירו לו איך זה היה?
חס וחלילה שכחנו, אצלנו מתגברים……
ואפילו, דאגתי לצייר בהתנדבות את כל הקירות של הגן מבחוץ.
דונאלדאקים מופרעים, מיקימאוס בתזזית, בת הים בלי ים ופיה שאיבדה את הכנפיים, ככה זה כשהציירת לא לגמרי מחוברת…
הנה אני אומרת לעצמי, ,אולי ההורים שלך לא גרים ביחד, אבל וואו תראה לי אמא שציירה ככה את כל הגן.
אז מה אם לחבר שלך יש משפחה כל כך מאוחדת.. אצלנו יודעים לצייר!..קצת נוירוטי אבל בכל זאת משהו.
שלא לדבר על הדמעות ,אלו שלי ואלו שלו, בכל פעם שניסו לצאת, תיכף עף באויר איזה כדור או סרט על ליצן מאוד מצחיק, לונה פארק באמצע הלילה ומנת גלידה ממש אסורה.
על מה בדיוק ניסיתי לכסות,על הכאב?
מה בדיוק אמרתי לעצמי , שאנחנו ממש בסדר ? שמה פתאום אצלנו ? אנחנו לא כאלה ? ..אצלנו מתגברים ?… מהההההה,!!!
בקיצור,כשהבנתי שעדיף להן לדמעות להתפרץ, אחרת הן ייצרו גומחה אקולוגית של רעלים שתהרוג בסוף את כולנו.
כשהבנתי שעדיף לי להפסיק להתאמץ ולכסות על הסיפור שקורה לנו עכשיו, בכל מני אמירות ומבצעים בלתי אפשריים: בלונים ,קפצונים,מוסיקה בפול ווליום ,ובמת הופעות שנבנתה באמצע הסלון,,
כשהבנתי שכן, לא יעזור, עצוב וזהו ועדיף להסביר ולא לטאטא, להסביר לי, לנו, לילד ,לחברים בגן לגננת ואחר-כך למורה שתבין מה זה אומר..באמת.
אז גם ידעתי צריכה אני עכשיו למצא דרך,כזאת שהילד יבין.
צריכה אני להביא הסבר פשוט וקולע בול בנפש ובטח גם באונה הימנית של המוח, הסבר ישיר ואמיתי לא מנסה להסתיר, הסבר שנוגע בכל פליטת הצבעים , אלו הקרים ואלו החמים, אלו העצובים ואלו השמחים,
הסבר שמצייר תמונה אמיתית.
ובשביל זה הייתי צריכה לישר קו, להרים ראש, לעמוד מול האובדן ולהתעמת עם הכאב.
לצרוח ולבכות ורק אחר-כך לאמר: כן ,אצלנו במשפחה אבא ואמא גרים בשני בתים נקודה.
וכשעמדתי בחזית מול הנתונים האמיתיים,רואה מה קרה אבל גם מה זה בדיוק אומר.
מפרקת סיפור שנדמה כי מכיל רק פרקים עצובים,לסצנה אמיתית שיש בה גם המון דברים טובים.
אז גם הילד שלי , הפסיק לספר,כל מני אגדות ,וסיפורים משונים,לגננת למורה בעקר לחברים,
וכשהרגיש לצרוח צרח, ואחר-כך יכול היה להתפקע מצחוק באמת ……….
ובאותו הלילה רגע לפני שנרדם לחש הילד כמבין עניין "כל אחד והצבע שלו ".
אימרה שפתחה לי צוהר לכתיבת סיפור שלם ומסבירה ,ברכות ובאהבה ,
למה אמא ואבא גרים בשני בתים.
משם כבר הכל היה פשוט יותר.
לסיפור קראנו "אבא כחול אמא סגולה".
יצא לאור השנה בהוצאת סער ונמצא אצלי וברשתות הספרים.
ravitbakish@gmail.com
אהבה
רוית
