מצב האבטלה השנה בארץ אמנם נמוך יחסית, ומרבית האנשים כן עובדים למחייתם ומסתדרים בצורה סבירה.
אחוז האבטלה אצל אנשים עם צרכים מיוחדים גדול בהרבה. אמנם כבר יש חוק והדיבורים על שילוב אנשים עם צרכים מיוחדים גדול בהרבה מבעבר אבל התוצאות בשטח עדיין מאוכזבות.
מדוע? לא כל כך ברור. ייתכן שעדיין הדעות הקדומות משחקות תפקיד, יתכן פשוט שלא נותנים לאוכלוסיה זו את הסיכוי הנדרש. בכל מקרה זו עובדה. אין הרבה אנשים עם צרכים מיוחדים שמועסקים.
מי שכן מועסק נוטה לעזןב את העבודה כעבור כמה חודשים כדי שהקצבה שלו תשאר. חוק לרון, חוק שכביכול היה אמור כן לעלות את רצון האנשים עם הצרכים המיוחדים לעבוד, עושה בדיוק את ההפך. לאחר מספר חודשים מועט של עבודה, הקצבה, שגם ככה נמוכה, יורדת מהותית. החשש הגדול שיפוטרו בהמשך ואז יצטרכו גם להלחם חזרה בביטוח לאומי להחזרת הקצבה במלואה.
טוב, כאן נתתי רק נקודת מבט להבנה. כעת אני רוצה לספר לכם על עצמי כדי שתוכלו קצת יותר להבין את המצב מסיפור אישי.
אני נורית, בוגרת תואר שני המידענות, תעודה בניהול מדיה חברתית, סופרת ואשה עם צרכים מיוחדים.
עקב מגבלויותי, אני נאלצת לעבוד מהבית. לא מדובר בפינוק אלא ממש בצורך.בעבר דווקא הצלחתי למצוא עבודות עם הפרשי זמנים בינוניים וצברתי מעל 10 שנות ניסיון.
כעת אני לא מוצאת שכן גם הגיל שלי כבר משחק תפקיד.
אני מובטלת כבר כמעט חצי שנה לאחר שבמקום העבודה האחרון כבר לא הפשרו לי לעבוד מהבית
הא, רגע, לא הסברתי את הצורך בעבודה מהבית. הסיבה העיקרית היא הניידות שלי או יותר נכון חוסר הניידות שלי. אין לי ראייה מספיק טובה לנהיגה, וסחרחורות וחוסר שיווי משקל לא מאפשרים לי להשתמש בתחבורה הציבורית. מכאן יוצא שלהגיע לעבודה במשרד אצטרך לשלם מוניות הלוך חוזר במשך כל הזמן.
בנוסף לעיתים אני מרגישה לא מספיק טוב ואז אני כבר יכולה לעבוד רק מהבית.
עכשיו אני משתפת אתכם את האפשרויות שלי לתעסוקה.
האופצייה הראשונה היא להמשיך לשלוח קורות חיים, דבר שכרגיל לא מקדם אותי יותר מידי כי עד שחוזרים אלי אז העבודה נהיית לא רלוונטית כי חייבים לעבוד מהמשרד. זו נקודה מאוד מתסכלת. הרבה פעמים לאחר שיחה כזו אני מרגישה חנוקה ומאוזבת. שוב ושוב. יודעת שלולא מצבי הייתי כבר במשרה בכירה בחברה רצינית.
מה שהכי מתסכל זה שבמדינות אחרות מפותחות בעולם כבר קיימת ממש האפשרות לעבודה מהבית ורק בארץ העניין זוחל….
כעת אני פונה לאופצייה השנייה שלי וכנראה היחידה באפשרית – פרילנס, עוסק פטור.
בתחילת השנה פתחתי תיק במס הכנסה ומע"מ. מאז אני צריכה לשווק את עצמי. האמת היא שאני טובה בזה וכבר השגתי דברים רבים בעזרת שיווק עצמי כמו להוציא שני ספרים לנוער, בהם אני הכי גאה.
בכל מקרה, אני משווקת את כל יכולותי, החל תאיתור מידע באינטרנט, ניהול מדיה חברתית, תרגומים ועד מתן הרצאות על סמך סיפורי האישי.
אני מוצאת פרוייקטים אבל לא מספיק ובהחלט לא כאלו שמצדיקים את כל ההשקעה במציאתם ועשייתם.
אני מרגישה שמציאת הפרוייקטים מתישים אותי, ואני גם מזכירה לכם שפרוייקטים ועבודה כפרילנס משתלמים רק אם באמת מקבלים תשלום גבוה יחסית שכן לעוסק עצמאי לא מגיע כלום. לא מקבלים פנסייה, לא מקבלים חופשים וימי מחלה, לא מקבלים שום דבר… ובנקודת מחשבה זו אני חוזרת לשלוח קורות חיים ואיתם האכזבה המיידית.
כנראה שבכל זאת פרילנס זה הדבר המתאים לי, כמו לאנשים עם צרכים מיוחדים אחרים, אני רק חמכה ומקווה למצוא את עצמי עם פרוייקטים רציניים ועסק מתפתח.
