"אני נורית פלג וולברג אני מידענית אני כתבת אני מנהלת מדיה חברתית אני סופרת אני אישה עם מוגבלות" ככה אני פותחת כל הרצאה שאני נותנת בבית ספר כי אני רוצה להמעיט מהחשיבות של המגבלה, של הנכות. אני מנסה כמה שפחות להחצין את הבעיות הקיימות מהנכות ומאחורי הנכות. מהנכות אני רגילה וכמה שזה בעייתי אני רוצה להאמין שאני מתמודדת יפה עם הבעיות. כאמור יש לי תואר שני, תעודות, נשואה ואפילו עבודת שכירה. כך שאני מרוצה מהחיים שלי. במקביל, אבל, אני מתמודדת עם מה שזה אומר להיות מוגבל בארץ שלנו.
מדובר בהרבה בירוקרטיה, בחוסר נגישות, באדישות של חלק מן האנשים ועם הוצאות רבות. חוץ מההוצאות הרגילות שכוללות שכירות, מים, חשמל, טלויזיה וקניות מצרכים, כמו נכים רבים, יש לי גם הוצאות כמו תרופות, טיפולים, מוניות (אין לי דרך אחרת להתנייד) ומטפלת סעדית, שזה בערך כמו לשלם על שכירות נוספת. עם כל ההוצאות האלו מה הפלא שאני לא מצליחה יותר מידי לחסוך, וגם לעיתים מגיעה למינוס. מצבי עוד טוב, באמת, יחסית לאנשים עם מוגבלויות שמתקשים לעבוד ומנסים לחיות את חייהם כמה שיותר רגיל…..
לכן אני חייבת לכתוב כאן שהמצב בארץ בלתי אפשרי. עם כל ההוצעות, וגם הגדלת שכר המינימום לעובדים הזרים, אין פלא שאנשים עם מוגבלויות לא מסתדרים.
בתחילת דצמבר הועלתה הצעת חוק של ח"כ אילן גלאון, בשיתוף ח"כ קארין אלהרר להשוואת סכום הקצבה לשכר המינימום. הגיוני לא? הוגן? הכי הגיוני, הכי הוגן. הצעת החוק עודדה והעלתה את הציפיות של אוכלוסיית האנשים עם מוגבלויות. סוף סוף היתה תקווה.
באותו יום הייתי צמודה לאינטרנט, מצפה לחגוג ניצחון קטן, כאשר להפתעתי החוק לא עבר. לא האמנתי. הוא לא עבר, כזכור לי בקול אחד. זהו כל תקווה התנפצה כאשר ראיתי שהמפלגות החברתיות בהם מרצ ויש עתיד הצביעו כולם בעד ומי הצביע נגד? מפלגות דתיות ואף מפלגת השילטו כולל מי שעומד בראשה, ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו.
אין לדעתם מספיק כסף, זו התגובה. אין תקציב. אז למה הולך התקציב? מסקרן אתכם? הכי חשוב, לכיסי השרים והח"כים שהעלות את שכרם בהצעה קודמת קצת זמן לפני.
אני חייבת להגיד שאני לא אשת פוליטיקה וכרגיל לא רואה אפילו חדשות. הפעם, אבל, אני כה כועסת וכה מעוצבנת, בייחוד שלא ראיתי בשום עיתון כתבה בעניין. גם לא בטלויזיה, כאילו לא קרה.
כועסים? רוצים לחולל שינוי? חתמו על העצומה ויחד נשנה את המצב
http://www.atzuma.co.il/compare
