292 עמודים כולל תודות.
מאנגלית: מרב זקס-פורטל.
עורכת הספר המתורגמת: שרי שביט.
עריכת התרגום: ורד שוסמן.
הוצאת מטר.
ז’אנר: מתח.
הספר הזה ממתין לי על המדף משבוע הספר האחרון, כן, קראתם נכון, כחצי שנה תמימה.
אתם יודעים איך זה, אגיע אליו, כך אמרתי, ובכל פעם יצא ספר חדש שגנב את מקומו בתור.
ואז החלטתי, אני מתחילה.
על גבי הכריכה האחורית, הביקורת של בוקליסט קראה לי: ״רומן הביכורים המיוחד הזה יקרוץ במיוחד לאוהבי חידות וספרים״. והוא בהחלט קרץ.
הספר התחיל בצורה טובה, סוחף ומרתק.
ג’ואי ״צפרדע ספרים״ היה שוהה דרך קבע בספרייה בה עבדה לידיה. הוא הפך חבר של ממש.
לילה אחד, עת לידיה מסיימת את משמרתה ועולה לסרוק את הספרייה, היא מוצאת את ג’ואי תלוי.
בכיסו רמז לכך שחייהם קשורים הרבה יותר ממה שיכלה לדמיין.
מה בין מה שמצאה לידיה בכיסו של ג’ואי המת ובין מסרים נוספים שהעביר לה לאחר מותו, דרך שלל הספרים בספרייה?
לידיה מקבלת מסר נוסף משכנתו של ג’ואי כי היא, לידיה, למעשה ״היורשת״ היחידה של כל מה שאין לו.
ג’ואי היה ילד מאומץ, שעבר ילדות לא קלה, והתגלגל כנער אל בין כותלי בית הסוהר.
לידיה מבינה כי ג’ואי השאיר לה למעשה צוואה בין דפי הספרים, והיא מנסה בזהירות רבה לגלות מה ג’ואי ניסה להעביר לה בקולו המת.
הספר התחיל בצורה מרתקת ובאמת שלא רציתי להניחו מהיד. לקראת אמצעיתו, חשתי שהקצב יורד ולמרות העניין הרב והסקרנות בפיצוח החידות, לא הרגשתי שאני לא יכולה לעצור את הקריאה. דברים מסוג זה, לא אהובים במיוחד על קוראי ז’אנר המתח. אנחנו צריכים קצב, אנחנו צריכים שימתחו לנו את העצבים ויעתיקו את נשימתנו, וזה לצערי אבד במהלך הספר.
לקראת העמודים האחרונים, הקצב עלה שוב, ועימו גם הדופק אך יחד עם זאת, אני לא יכולה לומר שזהו ספר שלא הייתי יכולה להמשיך לחיות בלעדיו.
בסך הכל נחמד, לעיתים קצת מותח, וחובבי החידות כמוני ייהנו ממנו בגדול.
הספר כתוב בגוף שלישי ומתאים מאוד לעלילה ולהתפתחותה.
נהניתי ממנו אבל לא נסקתי לגבהים מטורפים.
ייתכן שאם הוא היה מבין ספרי המתח הראשונים שלי בז’אנר, הייתי נהנית ממנו יותר.
ספר חביב,
מאחלת לכם קריאה מהנה.
