נמאס לי. סוגשל לא מבינה, וכבר לא אכפת לי.
בא לי לעשות קעקוע של ג'וק. מקק קטן מגעיל ומציק, כמו אבא שלה.
למה קעקוע? כדי להזכיר לי כשהוא מציק, שהוא תמיד יהיה שם כדי להציק, והוא סהכ ג'וק ולא יותר, שחור ומגעיל, קטן ומאוס.
ואני לא מבינה מה אני אמורה לעשות כדי להיות בזוגיות. אחרי 20 שנים של תפילות שלחו לי את גרגמל. אז בטוח שתפילות הן לא התשובה. ואולי I NEED TO FAKE IT?
אני מנסה לדמיין את עצמי בזוגיות. ואם לומר את האמת…. אם להודות…. זה הפך להיות קשה גם לדמיון. אני יודעת איך להיות לבד, ואני לא יודעת איך להיות בזוג. או ששכחתי. נראה לי שפעם ידעתי. בחיים אחרים. אני לא זוכרת איך זה שיש מישהו שדואג, שעוזר, שאוהב, שנוגע, שמנשק, מחבק, מפרגן… אני זוכרת את היום שקיבלתי מהבחור החתיך ההוא משלוח של פרחים, רק בגלל שאיזה מישהו תסכל אותי באותו היום. התרגשתי עד דמעות. אהבתי אותו. נדלקתי. התעוררתי. הייתי מאושרת. אבל זה לא עבד.
זוגות לידי נראים לי כמו עסקים קטנים. לא משהו ריגשי. ואני לא יודעת איך לשנות את זה. דימיון? אבל לכמה זמן אני יכולה להחזיק בדמיון בדיות והמצאות?
מצד שני, ואיכשהו, בפינה נסתרת של המוח, מרגיש לי כאילו סוף סוף דברים מתחילים להסתדר. אולי אני בכיון הנכון?
פעם חשבתי- מי לא ירצה להיות איתי? כולם רוצים אותי. היום הכיון המחשבתי השמיט את הלא. ונשארתי עם – מי ירצה להיות איתי? רוצים אותי? איך משנים את המנטרה הדפוקה הזאת?
מאיה טוענת שלכל סיר יש מכסה, והיא מבטיחה לי שאם חברה שלה מצאה זוגיות, ברור שגם אני, וזה רק עניין של זמן.
מזכיר לי את השיר. הוא מתנגן לי בראש, הזמן הזה, כשאתה צעיר נראה לך שיש אנסוף ממנו, ואז בלי התראה הוא הופך להיות קצר. אני זוכרת אותו מאז שיצא. הייתי בת 17: קח אותו לאט את הזמן, העולם עוד יחכה בחוץ… אם האהבה כאבה לך אתמול, אולי מחר היא לא תכאב… אז איך שוכחים את האתמול? ואם לא שוכחים, איך סולחים וממשיכים? איך סולחים כשכל שבוע לפחות פעם בשבוע, מאז ועד היום יש תזכורת לחיים מהם ברחתי. כל שבוע. תזכורת.
אני נזכרת שוב ושוב בנסיעה לחופה. איך שכל כך רציתי לברוח. משהו בפנים צעק לי: לא! ואז החלטתי לבחור בחיים האלה ובמה שהם יביאו, כדי להשתיק את הצעקה. הכרזתי בקול הפנימי הכי מוחלט שלי: אני בוחרת את זה! וסגרתי את הדלת בפרצוף של הספקנות. ועכשיו? עכשיו אני צועקת ובוכה בלי קול: אוי איזה חיים בחרתי. איזה חיים בחרתי. איך זה קרה אחרי הכל, שעכשיו יש ג'וק קבוע קטן ומציק. תזכורת לאותה הבחירה בדרך לחופה.
בתור לרופא. צריכה לבחור את המשך ההליך. אולי הבחירה הזאת תביא איתה חיים טובים. לתהל, לי ול