כמה מייאש לא למצוא עבודה.
מסביבי הרבה מנסים לעודד "תהני מהזמן הזה", "זו תקופה שלא תחזור" … כן, זה בטח תופס שיש לך גב כלכלי בדמות בעל מפרנס או הורים שמזרימים כסף לעו"ש. פה זה ממש לא המצב, אפילו המזונות בקושי זורמים אליי בקצב סביר.
אני בלחץ למצוא עבודה בשביל … להרגיע את עצמי.
אני לא מתפקדת היטב במצבי לחץ וחרדה וככל שעובר יותר זמן כך חוסר הוודאות שלי הולך ומתעצם.
אז נכון, יש דמי אבטלה. אבל להזכירכם זה רק 75% מהשכר וההוצאות הן 120% בשוטף. קיוויתי להצליח לחסוך מראש לקיטנות החופש הגדול ועכשיו זה נראה כמו בור גדול שאני הולכת לקפוץ לתוכו בעיניים פקוחות.
אבל זה לא רק הכסף, הבעיה היא בעיקר האגו. למה אני לא מצליחה למצוא עבודה? יש לי את הכישורים, ידע וניסיון – למה זה לוקח כ"כ הרבה זמן? וזה שבאמצע היה פסח שבועיים וחצי ממש לא תרם לעניין.
המצב רוח והאגו שלי מתנדנדים כמו שיני החלב של בתי בת ה-6. כשלא חוזרים אלי או כשמתקבל מייל שלילי מנומס, הביטחון העצמי שלי מתרסק כמו מצנח עם חור באמצע וכשמתקשרים אלי ומזמנים אותי לראיונות בחברות אטרקטיביות אני שוב מאמינה בפיית השיניים, באלוהים ואפילו בעתידות של בזוקה.
אז כן אני מובטלת, ולא ..לא טסתי לחופשה ברומא כמו חברה נשואה שלי בסטטוס זהה.
ולא אני לא הולכת לשיעורי זומבה בבוקר או לכל מיני סדנאות וחוגים שאני מפנטזת עליהם כבר שנים כי זה ממש מותרות עבורי. וכן אני מובטלת ולא לוקחת כל עבודה בשכר זעום או שלא תאפשר לי לראות את בנותיי. אני מנסה לדייק לעצמי מה נכון וטוב בשבילי עכשיו דווקא בתקופה הכי מאתגרת ומשתנה של חיי.
ולא, הבית שלי לא מסודר יותר (אולי להיפך) והארון חורף-קיץ שלנו עוד רחוק מלהיות מאורגן ובכלל יש לי רשימה ארוכה ומסועפת של סידורים שעלי להשלים, אלבומי תמונות לעצב, קלסר ציורים שכבר שנים אני רוצה לתייק ועוד ועוד.
ולא, לא התמכרתי לשום סדרה בטלוויזיה ולמרות שממש הכי בא לי לישון כל היום, זה רק בגדר חלום כי יש לי ילדות שצריך להסיע לחוג, לחברה, להאכיל, לשעשע, להעסיק, לעזור בשעורי בית.
כן התנדבתי ללוות את הכיתה בטיול שנתי, כן קבעתי תור להסתפר ב-11 בבוקר, כן קפצתי בספונטניות לקפה עם חברה כשהבת שלה היתה חולה, כן קבעתי עם חברה כשהיתה בחופש מהעבודה, כן ישנתי אצל הבנזוג באמצע השבוע (הכי כייף!) והיד עוד נטויה לעוד הרבה דברים טובים אני מקווה.
יש פלוסים ויש מינוסים, אוותר על כולם בשמחה רק בשביל לחזור לשגרה מבורכת של התארגנות בזק בבוקר, להיתקע בפקקים ולקלל (בלב) את כל הנהגים, לקשקש על קפה עם חברים חדשים ובעיקר שהמשכורת תיכנס לבנק כל חודש ותהיה לי דאגה משמעותית אחת פחות בחיים.
