הפעם הלב ואפילו האגו שלמים … שלום ולא להתראות.
מסוג הפרידות "האהובות" עליי, שאח"כ הסיכוי להיפגש במקרה או "להישאר ידידים" שואף לאפס וטוב שכך.
אי אפשר להגיד שלא ניסינו, היה כייף. נראה לי שהיה די ברור לשני הצדדים שזו לא תהיה מערכת יחסים ארוכת טווח, אבל לא חשבתי שכבר אדבר עליה בלשון עבר.
חושבת לעצמי – מהו פרק ב' מוצלח ומתי עלי לצפות לו?
אני לא רוצה (בהכרח) להתחתן ובוודאי לא רוצה עוד ילדים משלי. אם כך, מהו פרק ב' ? כל מערכת יחסים מוצלחת? של כמה זמן? ואם יהיו לי כמה מערכות יחסים מוצלחות אז כל אחת מהן תיחשב לפרק ב' או שצריך למספר הלאה באותיות?
לא מחפשת עכשיו את "האחד". מחפשת מישהו שיאהב אותי ואני אותו ושיהיה לנו כייף ונחמד להיות אחד עם השנייה. נשמע פשוט וקל אבל זה לא כך.
עד כה פסלתי מספר גברים מוצלחים לכאורה שלא עמדו בקריטריונים שלי והנה בדרך מפתיעה הכרתי את א' החמוד אך לא חף מחסרונות. לא מספיק לרצות, צריך גם לעשות, לתת מעצמך, להיפתח לצד השני, לארגן מחדש את סדרי העדיפויות שלך והוא כשל בכך.
הפעם אני יוצאת מהפרידה הזאת אופטימית יותר. יודעת ומאמינה שיש שם בחוץ גבר שמתאים לי ועם קצת סבלנות ולא יזיק מזל, ניפגש ונתאחד …. לא יודעת לכמה זמן 🙂
