צהרים טובים
מזמן לא קיבלתי ספר כזה מיוחד ושובה לב כמו הספר הזה, "גינת בר".
ספר מלא בהומור המיוחד של מאיר שלו, מי שמכיר אותו גם מהטורים בעיתונות הכתובה. התיאורים המקסימים של הצמחים, פרטי הפרטים האלו שאני כל כך אוהבת ומעריצה. איך שמאיר שלו חי את החיים והצמיחה של הגינה שלו, כל צמח וצמח על סיפורו, בעיותיו, מערכת היחסים שלו עם המספר. אהבה, שינאה.
וכשהוא נכנס למשהו ,הוא נכנס אליו עד הסוף עם הנשמה ,בודק את כל האופציות, חוקר את המקורות, מקשר בין הדברים והאמיתות. מתבל את הסיפור בהמון ציטוטים מהתנ"ך, מהחיים.
מאניש את הצמחים והפרחים, את בעלי החיים הגדלים אצלו בגינה מהנמלה ועד החולד. סיפור על צמחי ארץ ישראל, על הקשר לעצים, על מזג האוויר ,העונות השונות.
לקרוא ולהתאהב בארץ, לראות באור אחר שמאיר שלו מאיר את האיזורים היפים של הארץ, את הדברים הטובים, את הצמחיה על כל גווניה וסוגיה.
רק לדמיין את מאיר שלו זוחל על ארבע בגינתו כדי לנכש עשבים רעים (שלדבריו- " מי מחליט שהם הם הרעים"? ומי הטובים בסיפור) ועצם תנוחה זו נותנת לו יתרון בלדעת – תרתי משמע את הצמחייה, להכיר אותה לעומקה, תוך כדי שהוא מכיר גם את בעלי החיים הקטנטנים. לומד את כל היתרונות ואיך הם עוזרים אחד לשני, עקרון ההדדיות.
מיד כשהתחלתי לקרוא בספר הנפלא נתקלתי בעמוד הראשון כבר, כך זה נפתח בצורה גרוטסקית ממש –
"בוקר שבת אביבי אחד, בעודי אורז צידנית ומעיין במפה ותוהה לאן אטייל, שמעתי קולות מן הגינה שלי-. קול גבר צעק: "תעמדו! שמה בדיוק! תעמדו!
קול של בחורה צעירה שאל: "ככה?"
קול של הגבר ענה- "תישעני עליו קצת…."
קול של אישה הורה- "תסתכל עליה, שיראו שאתה אוהב אותה…"
למעשה, קבוצה של אנשים, משפחה. התמקמו אצלו בגינה הם והצלמים ומקליט ומאפרת ועשו צילומים של חתונה וכעסו עליו שהוא מפריע להם לצלם. (אצלו בגינה)
ובנוסף התווכחו עמו, שזה נראה להם חיק הטבע…
הקטע הזה פשוט הצחיק אותי אין קץ . ומאיר שלו גאון בתיאורים מן החיים. מיטב הישראליות לשמה בינות לעמודי הספר. "חוצפה ישראלי".
זהו ספר שאי אפשר להניח ,אני בולעת בשקיקה עוד ועוד עמודים ומתענגת וצוחקת ונהנית כל כך, תוך כדי אני ממליצה לחברות ולמשפחתי שהן/ם חייבות/ים לקרוא את הספר הענק הזה.
רק מלקרוא את הספר מתחשק לי גינה משלי ושאני עצמי אעשה את עבודות הגינה ורצוי בסיוע מריצה (מאיר שלו עם אהבתו לחפץ הזה הנקרא מריצה והסיפור סביב המריצה. מהיכן הגיעה וכו') עשה לי חשק למריצה +גינה משלי.
צחקתי הרבה מתיאורי המלחמה הבלתי פוסקת שלו עם החולד. לא יאומן כי יסופר…
וגם לקטוף סברס מלמד אותנו מאיר שלו (אני יודעת עוד מתקופתי, תקופת הילדות לפני עשרות שנים)
הוא יודע להעביר את הקורא לעולם שלו , לטבע הישראלי על כל המשתמע ממנו.
אהבתי את הכלניות, הרקפות- על בצליהן וזרעיהם, הפרג, הדרדר הכחול, החצב שהתאהבתי בו מעל הראש, הקטלבים, ועץ האגס הזקן שצמח שם עוד לפני שהגיע הדייר מאיר שלו, הנקרים, השלשולים, הנחשים, עצי הזית , הסברסים שמקורם הוא בכלל לא מארץ ישראל (למרות שאימצנו לנו אותם והם מהווים לנו כסמל ממש למי שנולד כאן בארץ, ועצי פרי ההדר, בעיקר תפוז הדם האהוב על מאיר שלו ,הוא והמיץ שלו. הנמלים מהזנים השונים.
למדתי להכיר הרבה סוגים של צמחים ממינים שונים ארצישראליים ובעלי חיים ,חרקים ובעלי כנף.
הספר מרתק וצבעוני. האיורים קסומים לגמרי. להכנס לעולם הזה של הטבע – לי היה העונג ממש. לעניות דעתי האיורים והציורים מושלמים לסיפור הנהדר הזה. סיפור חיים בגינה של מאיר שלו.
==========================================================================================================
"הספר הזה הוא לא ספר הדרכה ולא ספר לימוד, לא של בוטניקה ולא של גינון. אין הוא אלא קובץ של רשימות על גינת בר צנועה אחת ועל הגנן שעובד ושומר אותה, מי שבגיל די מאוחר מצא לו תחביב, ואולי אף אהבה חדשה".
את גינת בר כתב מאיר שלו על גינת ביתו בעמק יזרעאל, בה נטע עצי ושיחי בר, שתל וזרע רקפות, כלניות, נרקיסים, חצבים ופרחי בר רבים אחרים ובה הוא מתרועע עם בעליה האמיתיים; ציפורים, קיפודים ,פרפרים, חזירי בר ועוד חברים. הטבע של הארץ והמתואר ונוכח בכל הרומנים שכתב, הוא כאן הגיבור הראשי.
באהבה ובהומור מספר מאיר שלו על הצבעים, הריחות והקולות העולים מגנו, על מחזורי העונות וחליפת הזמן. על מחשבותיו בעת הנביטה, הכמישה, הלבלוב, העישוב. הוא מתאר את איסופם וזריעתם של זרעי הנורית והפרג, את מלחמתו בחולד, את האדמה והאדם. בשולי הדברים הוא מלמד מעט ספרות, היסטוריה ומיתולוגיה, חיזוי גשמים, קטיף של סברס, איך מכינים לימונצ'לו וכובשים זיתים.
את גינת בר מלווים רישומים וציורים מאת רפאלה שיר, אחותו של המחבר.
