אמא היא מעציבה פנים, אני לא מרגיסה טוב, יס לי חום, אני מניחה יד על המצח ובודקת את המצב. אין לך חום תיתי (איך חום כשהיא פירקה והרכיבה את כל הבית מחדש?) , אמא אני לא מרגיסה טוב אני לא רוצה ללכת לגן! היא מכריזה תוך כדי ניפוח בלון צהוב מהאף – אין בעיה מחר לא תלכי לגן (מיותר לציין שיום שבת).
הרתחתי אותה באמבטיה חמה, הלבשתי אותה בפיג'מה נוסח אנטרטיקה, השכבתי במיטה וכיסיתי בשמיכה שלא מביישת את הרי האלפים , היא משתעלת כמו סוסה … אחרי מסע שכנועים לא קל היא הואילה בטובה לשתות מהסירופ הטבעי לשיעול וכנראה שהוא גרם לה להיפר והיא נכנסה שוב למצב של פירוק והרכבה (מה זה החרא הזה???? אין כמו הקודאין האמיתי…)
אחרי לילה של ניסורים מצידה בצד אחד של המיטה וניסורים של טוי בצד השני קמתי לבוקר עם רהיטים חדשים בבית, היא התעוררה ששפתה העליונה מצופה בנזלת יבשה (סוג של שעווה) הסרתי לה אותה ובאותה הזדמנות כבר קיבלה טיפול אישי לשפם . אמא אני לא הולכת לגן היום נכון??? לא את לא הולכת . יסססססס אני נסארת בבית היא לא מסיימת את המשפט ונהר של נזלת מתחיל לזרום לה מהאף והיום היא כבר גדולה והימים שהייתי מחדירה לה לאף את ים המלח נגמרו (אוף רק אם הייתי יכולה להשפריץ לה קצת מי מלח) היא קמה מהמיטה וצועקת לי אמאאאאאאאאאאאאאא אני רוצה מרק עם סקדי מרק (רק התעוררת מה מרק מה?????)
התלבשנו והוצאנו את טוי לסיבוב של הוצאת לימונדה וקבבים, התחמשתי בחבילת מגבוני אף ובכל פעם שביקשתי ממנה להגיע אלי לקנח את האף היא כבר עשתה את העבודה וניגבה בשרוול (עד שהגענו הביתה השרוול הפך לסוג של דיקט) . אחרי שעה וחצי של טיול בשמש השקרנית (לא ייבשה לה את הנזלת) חזרנו הביתה שמחות וטובות לב והיא במדרגות אומרת לי, אמא נכון שלא הלכתי היום לגן? (כן, לא הלכת יום שבת היום).
בריאות ילדה שלי , אני תפקידי לנגב לך את הנזלות….
