מדוע את עוסקת בצילום? השאלה הזו זורקת אותי לזיכרונות של הילדה הקטנה בת ה-4 שגדלה באוקראינה. גרנו בעיר קטנה ציורית ששמה אוז'גורוד, יחד עם אחותי שצעירה ממני ושני הוריי שעשו עבודה די טובה בהתחשב בתקופה. אימא שלי היוותה עבורי השראה, הייתה הנשמה של הבית,אישה קשובה, אכפתית, דואגת ואוהבת. הרגעים שזכורים לי היטב הם הרגעים בהם בילינו זמן איכות אני ואבא שלי, הוא נהג לקחת אתנו את מצלמת הלייקה שלו, היינו מתיישבים על ספסל או מסתתרים מאחורי שיחים כדיי ללכוד פריימים מיוחדים. לאחר כמה שעות צילום היינו מפתחים את התמונות בחדר חושך בו כל הקסם היה קורה. אני זוכרת את ההתפעלות שלי כאשר על דף נייר לבן הופיעו דמויות,צללים ומבנים שצילמנו. באותם הרגעים ידעתי: כשאהיה גדולה אני רוצה להיות צלמת.
אני זוכרת שבתור ילדה לא הייתי מקובלת, היו לועגים לי בבית ספר וצוחקים עליי. הייתי חננה, ילדה שלומדת מהבוקר עד הערב: בבוקר בבית ספר ואחה"צ בית ספר למוזיקה ופיתוח קול. הרגעים היחידים בהם הרגשתי שאני עושה בדיוק מה שמתחשק לי וחווה אושר ויצירתיות – הם הרגעים בהם אחזתי במצלמה. בבית שלי ובכלל בסביבה שלי לא השתמשו במושגי יופי, לעולם לא נהגו להחמיא לי על המראה שלי, היה נהוג לתת מחמאות אך ורק עבור הישגים בלימודים ועל התנהגות טובה. בתור ילדה חשבתי שאני אמורה להיות כמו כולם, לא לפרוץ גבולות ותמיד להישאר במסגרת, חשבתי שאין בי שום דבר מיוחד לכן חיפשתי למצוא את הדברים המיוחדים בחוץ: ראיתי יופי בחתול רחוב שאוכל שאריות גבינה וגם זר הפרחים שזרקו ליד פחי האשפה היה מאוד יפה ומיוחד בעיניי.
בגיל 13 קניתי את המצלמה הראשונה שלי, מצלמת פילים של אולימפוס והתחלתי לצלם להנאתי. את הכסף עבור המצלמה חסכתי מהעבודה בחופש הגדול: עבדתי בחנות צילום בשם "קוויקולור" שבחדרה. כל חופשת קיץ עד הגיוס לצבא עבדתי בחנות, שם למדתי על פיתוח תמונות, על שימוש בכימיקלים , על איזון צבעים בתמונות ועל וצילומי פורטרט. לקראת גיל 30 עשיתי הסבה מתחום הכלכלה והשיווק והפכתי לצלמת סטילס עצמאית. אני בוגרת בית הספר לצילום של הטכניון עם התמחות בצילום מסחרי, צילומי תדמית בעולם העסקי וכן צילום ועריכת וידאו. כששואלים אותי כמה ילדים יש לך אני עונה:" שלשה ילדים, מתוכם שניים שסחבתי בבטן ואחד שהפך מחלום ילדות למציאות- העסק שלי".
כשאני מסתכלת על העולם מבעד לעדשה הכל ניראה לי שונה ומיוחד : אני שמה לב לצורות, לאור, לצבעים וטקסטורות, אנשים ומבנים. צילום מאפשר לי לחיות את היום במלואו, להיות כאן ועכשיו. אני מדייקת את עצמי ואת הדרך שלי בעזרת יכולת זיהוי העוצמה והחזקות שלי, החופש להיות אותנטית ולהיות מחוברת אל עצמי, להבין ולקבל אחריות מלאה על הבחירות שלי ועל הדרך שלי בחיים. הצלחה עבורי היא להגשים את עצמי, היכולת להתחבר אל השלמות הפנימית שלי ולעשות מה שאני רוצה מתוך אהבה ושלווה אמיתיים. אני מציבה מטרות ויעדים ודואגת לפתח את עצמי כל הזמן: חוקרת ולומדת על הצילום לרוחב ולאורך עד שארגיש שאני מומחית בתחומי הצילום בהם אני עוסקת. אני כל הזמן מחפשת היכן אני יכולה להשתפר ולחדש את עצמי.
הטיפ שלי אליכם: ראו את עצמכם רק כמצליחנים וכך יהיו חייכם והתמידו בעקשנות גם אם חוויתם כישלונות בדרך.
