ב"שר הטבעות" יש סצנה שבה פרודו מציע לגָלדרִיאֶל נסיכת האֶלפִים את טבעת הכוח מרצונו. לרגע, היא מתפתה ומדמיינת עצמה כמלכה רבת עצמה המובילה את עמה לעידן חדש ושולט, ואז, היא מתפכחת ומבינה שהיא רוצה להיות רק היא. (פרודו וגלדריאל, שר הטבעות)
לרגע הרגשתי כך השבוע כשהתבקשתי במסגרת קורס דיגיטליות בעסקים לכתוב מכתב אל לקוח החלומות שלי, כי אם כבר לחלום אז בהכי גדול, לא? הכי WOW, הכי בחתונה של בר רפאלי או הבן של תשובה, הכי מפלי שמפניה ויונים הכי הכי הכי. ואז, עצרתי לרגע להביט איך זה יראה והבנתי שלא.
אני רוצה לעשות את הקינוחים שלי, אחד אחד בעבודת יד ולא לפקח על צוות של קונדיטורים, אני רוצה להתרגש בכל אירוע, לדעת מה חוגגת החברה שהזמינה או מה שמם של בן או בת המצווה, החתן או הכלה או סבא שחוגג תשעים.
אני רוצה אנשים שבאמת יתמוגגו מהקינוחים שאני מכינה להם ולא בגלל שאני IN או "הדבר הבא".
אני לא רוצה להתאבד על העבודה שלי, אני רוצה לחיות איתה. לשבת בין לבין עם כוס יין טוב במרפסת, להקשיב למתבגר מנגן לי יוני בלוך או להתרגש עם המתבגרת מתאור מי אמר למי מתי איך ולמה.
אני רוצה לנסוע בראש שקט לפריז או לרומא, לטעום ולחוות חומרי גלם מעניינים ולחלום על הקינוחים החדשים המופלאים שאני עומדת להכין מהם.
אני רוצה בדיוק את מה שתארתי בדף העסקי שלי מזמן.
חברו אותי לבעלים של הקייטרינג הכי איכותי שיש, לאירועים מדוייקים ולא גדולים מידי (100-120 איש) קייטרינג שמקפיד על קוצו של יוד במטבח ומחוצה לו, קייטרינג שהאוכל שלו מקפיץ לי את בלוטות הטעם וגורם לי מייד לחשוב איזה קינוח ישלים אותו ויתן גראנד פינאלה, שפתוח לטעמים חדשים ומיוחדים אבל גם וותיקים ומשובחים.
מכירים כאלה? מכירים מפיקי אירועים שמכירים כאלה? חברו לי אותם – הקינוחים כבר יעשו את השאר.
