יצא כך שהשבוע נולדתי לפני 59 שנים.
חגיגות בעיצומן.
כל שנה, אבל כל שנה יש לי קטע קשה ביותר עם היום הזה, מצד אחד , מי אני , לא מציאה שכמותי שמישהו ובוודאי אני יחגוג איתי את ההזדקנות המיותרת שלי מיידי שנה.
מצד שני, זה היום שנולדתי בו ,חצוצרות , שיירה של נכבדי העיר שנושאים אותי על כתפיהם, עטופה בפרחים בשלל צבעים וכולם מריעים..
משנה לשנה אני מרגישה יותר חכמה יותר טיפשה יותר יפה יותר מכוערת יותר עמוקה יותר שיטחית, רגישה קשוחה אוהבת..
כל אוהביי נכנסים לכוננות שיא, מגששים איך אני השנה ..ואני מבקשת באסרטיביות שהשנה אני לא מעוניינת לחגוג, תודה רבה!
אף אחד לא מאמין לי,ובצדק.
די ניכר שיש לי שריטה עמוקה על התאריך הזה וכל שנה שיפשוף קל במקום והשריטה פוערת בור.. ואני נופלת פנימה לתוך עצבות דביקה.
אני לוקחת ״אחריות״ על המופע ההזוי הזה שלי, אבל נדמה לי, ותתקנו אותי אם אני טועה, גם אתם יותר מתשמחו אם תתעוררו לחדר מוצף בלונים עם מתנות עטופות במיטב מחלצות הנייר,עם עוגה מפונפנת ונרות מנגנים וטונות של אהבה מסביב, רק ביום הולדת.